בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ


פרדה יזזאו אקלום


 

האיש שפתח את שערי העלייה דרך סודן
כתב: עמרם אקלום

 פורסם בספטמבר 2008
✦ツ✧

בשנת 1977 נבחר מנחם בגין לראש ממשלת ישראל, מיד עם כניסתו לתפקיד הוא זימן למשרדו את ראש המוסד ואמר לו: "הביאו לי את יהודי אתיופיה". ראש המוסד על פי דרישתו של ראש הממשלה מינה אחד מסוכניו שיבדוק את האפשרויות הקיימות להעלאת יהודים מאתיופיה. לאחר איסוף וניתוח המידע, אותו סוכן חזר לראש המוסד ואמר: "אין דרך לעלות את היהודים, בגלל שהמצב באתיופיה קשה ביותר מבחינה בטחונית, - כוחות הצבא מנהלים קרבות עזים כמעט בכל שטחה של אתיופיה מול כוחות ההפיכה והמצב הזה אינו מאפשר למען העלאתם של היהודים.

באותם ימים, כדרך נס במוסד קיבלו מכתב מג'נבה שנשלח מיהודי אתיופי בשם פרדה יזזאו אקלום, ובמכתב הוא מציין שהוא ברח לסודן מאתיופיה והוא מבקש שיעזרו לו לצאת לאירופה או לישראל. בדרך עקלקלה אותו מכתב הגיע לידיו של אותו סוכן. אותו סוכן של המוסד שמונה לבדוק את הדרכים לעליית יהודי אתיופיה , בודק את פשר המכתב ומנסה לעזור ליהודי פרדה אקלום שקורא לעזרה מתוך סודן. הסוכן שכבר בדק את הדרכים האפשריות לעלייתם של יהודי אתיופיה ולא מצא שום דרך, קורא את המכתב שהיה בו משפט וחצי: " אני נמצא בסודן .. תשלחו לי כרטיס טיסה..", ואמר לעצמו אני חייב לבדוק את העניין הזה. בינתיים במוסד הוחלט לשלוח מסר לפרדה שאמר כך: "קבלנו את המסר שלך, המתן שם, אנשינו יצרו אתך קשר".
 

סוכן המוסד הניח שאולי מכתבו של האיש שמכנה עצמו פרדה סוף, סוף הצביע על הדרך שממנה ניתן יהיה להעלות את היהודים. לאחר שהוא ניתח את המצב באתיופיה ובסודן עלה בראשו רעיון מטורף באותם רגעים. הסוכן הבין שאתיופים רבים נוצרים ובעיקר מוסלמים, (בגלל המלחמה שהתרחשה באתיופיה ) חוצים את הגבול הפרוץ בין שתי המדינות ומגעים לסודן, משום כך הוא הניח, שיהיה אפשר להעביר את היהודים כפלטים לסודן ומשם לעלותם לישראל.

רעיון הזוי ומטורף בידיעה שסודן היא אחת המדינות המוסלמיות העוינות את ישראל ולמוסד לא הייתה שום תשתית מודיעינית במדינה המוסלמית.

אותו סוכן החליט לצאת לסודן ולפגוש את פרדה, לאחר טיסה ארוכה עם חניית ביניים באירופה, שני האנשים שלא הכירו זה את זה מעולם נפגשו בעיר הבירה הסודנית.

באותה פגישה שהייתה מלאה בחשדות אחד כלפי השני, ביקש אותו סוכן מפרדה לנסות לאתר אם ישנם יהודים נוספים בסודן. פרדה השיב: "כמה שידוע לי ישנו אדם אחד שהגיע לסודן לפני חמש עשרה שנה ואני לא הצלחתי לאתר אותו, על יהודים אחרים לא ידוע לי". איש הביטחון ביקש מפרדה לעזור באיתור יהודים, פרדה שהיה תשוש מהתלאות אמר: "אני נמצאה בסכנה אני מבקש לצאת מפה", הסוכן לא ויתר מהר וניסה לדבר לליבו של פרדה. לאחר כמה דקות של שיחה פרדה אמר לעצמו: "אם הפרנג'י (הלבן) מוכן לעזור ליהודי אתיופיה אז אני צריך לעזור לו ולא יכול לסרב".  לאחר פגישה זו פרדה יצא אל מחנות הפליטים הרבים בסודן על מנת לאתר יהודים תוך ידיעה שהוא מסכן את עצמו. המראות של המחנות הקשים לא סרו מעיניו עד ימים אלה, אלפי פליטים שהגיעו ממדינות רבות הגובלות עם סודן , חיו בתנאים מחפירים של רעב ומחלות שהביאו למותם של אלפי אנשים.
 

פרדה אקלום נולד בצפון אתיופיה וסיים את לימודיו בתעודת הוראה במכללה באדיס. במשך שנים לימד בביתי הספר השונים ברחבי אתיופיה ובשנת 1976 מונה להיות מנהל בית ספר בצפון אתיופיה. שנה לאחר מכן הוא פנה לרשת אורט העולמית (שבאותה תקופה הקימה מספר ביתי ספר סביב הכפרים היהודים באזור גונדר) וביקש מהם לפתוח בי"ס בצפון אתיופיה, באזור בו התגוררו יהודי תגריי. הרשת נענתה לבקשתו ותמכה בהקמת שני ביתי ספר בתגריי. שנה לאחר מכן, פרדה ביקש לעבור לעיר גונדר וללמד באחד מבי"ס של הרשת ונענה בחיוב.

בשנת 1977 מדינת ישראל באמצעות שליחי המוסד חתמה על הסכם שיאפשר עלייה של יהודים מאתיופיה תמורת נשק שישראל תספק לשליטה של אתיופיה מנגיסטו היילה מרייאם. שליט אתיופיה הדגיש במיוחד שההסכם חייב להיות חשאי, נציגי המוסד הבטיחו לו שכך יהיה הדבר. לאחר ההסכם פרדה קיבל פניה מרשת אורט והתבקש לארגן את המשפחות היהודיות ולהסיעם לבירה האתיופית על מנת שיכלו לטוס לישראלפרדה עסק במרץ רב על מנת לארגן את המשפחות ולהביאם לאדיס אבבה הבירה. לאחר ששתי קבוצות ( כ- 200 איש ) עלו לישראל. נחשף ההסכם בין שתי המדינות, ע"י משה דיין דאז, שר החוץ של ישראל, במסיבת עיתונאים שקיים בג'נבה. עד היום אין תשובה ברורה, למה משה דיין החליט לחשוף את ההסכם, כיום ישנם אנשים הטוענים שההסכם נחתם בניגוד לדעתו של דיין ולכן הוא החליט לחשוף אותו בפני התקשורת העולמית. לימים ראש הממשלה בגין אמר על כך : "יצר האדם רע מנעוריו". כתוצאה מהחשיפה מנגסטו היילי מרייאם החליט להפסיק את עלייתם של היהודים ולנתק את היחסים עם ישראל, פעילים רבים נוספים ובניהם פרדה שהיו מעורבים בפעילות עם רשת אורט הוחלט לעצור אותם ולהוציאם להורג באשמת ריגול. אקלום סומן על ידי המשטרה החשאית האתיופית כפעיל מרכזי שצריך לעצור אותו בכל מחיר,והבין מיד שסכנת מוות מרחפת מעליו, כתוצאה מכך הוא החליט לעזוב את אתיופיה ולחצות את הגבול עם סודן, במנוסתו מציפורניו הרצחנית של המשטר באתיופיה, הוא השאיר מאחור את אשתו ואת בנו בן חצי שנה. לאחר חודשים רבים של מסע רגלי,רעב, ופחד תוך כדי מרדף של כוחות הביטחון האתיופיים הוא הצליח להגיע לבירה הסודנית כרתום.

לבירה הוא מגיע עייף ותשוש ללא שום אמצעים וכסף, להוציא את הבגדים של גופו ברשותו הייתה טבעת נושאיו שהחביא בסוליות נעליו. מכירתה של הטבעת אפשרה לו לשלוח שלושה מברקים: לארה"ב, לקנייה ולמשרדי אורט בג'נבה. במברק הוא כתב: " ברחתי מאתיופיה, אני נמצא בסודן, תעזרו לי לצאת...תשלחו לי כרטיס טיסה". לאחר המברקים  פרדה ישן במשך חודשים ברחובות המצחינים של כרתום וחיי משאריות אוכל שקיבל מהמסעדות. המברק שנשלח מג'נבה עשה את דרכו למשרדי המוסד שבתל אביב. בעקבות אותו מברק סוכן המוסד יצא לסודן ופגש את פרדה , הקשר הזה לראשונה מאפשר ערוץ חדש לעלייתם של יהודי אתיופיה. כך במשך חודשים פרדה חיפש במחנות הפליטים ובמרכזים העירוניים יהודים. הוא ידע שכל רגע, כל דקה, כל שעה ויום הוא מסכן את חייו, אבל הוא היה מוכן להסתכן למען אחיו.

 

במקביל לחיפושיו הוא שלח שליח לבית הוריו בצפון אתיופיה מרחק הליכה של שלושה שבועות על מנת להביא את שני אחיו לסודן. השליח הגיע להוריו של פרדה ואמר להם 'ש-פרדה שלח אותו והוא נמצא בסודן'. ההתרגשות והשמחה הייתה עצומה, המשפחה שחשבה שפרדה נהרג הייתה מאוד מופתעת מהבשורה המשמחת של השליח. מיד לאחר מכן, אמר השליח להורים : " הוא מבקש שתשלחו את שני אחיו". הבקשה מאוד הפתיעה את ההורים ועוררה חשדות כלפי השליח, האימא אמרה לשליח: "אני לא שולחת את ילדיי". השליח שוב עשה את המסע לסודן וסיפר לפרדה שאמו אינה מאמינה ואינה מעוניינת לשלוח את האחים. פרדה הבין את החששות של האימא, הוא שוב ביקש מהשליח לחזור לאתיופיה והפעם צייד אותו בתמונה ומידע שרק פרדה ידע אותו. כשהשליח הגיע להורים ומסר להם את המידע ואת התמונה, האימא האמינה שבנה אכן חיי והסכימה לשלוח את שני אחיו. לאחר מסע רגלי ארוך ומפרך שני האחים הגיעו לסודן ופגשו את אחיהם הגדול שלא ראו במשך כשנתיים. במקביל פרדה הצליח לאתר 30 יהודים ברחבי סודן ואסף אותם בבירה כרתום סה"כ עם האחים 32 יהודים. מתוכם 30 אנשים ששהו בסודן ללא שום כוונה לעלות לישראל, אלה ברחו לסודן מהמלחמה באתיופיה. לאחר שהוא איתר את הקבוצה הוא נעזר באותו סוכן מוסד ובמשרדי אורט בג'נבה והצליח לעלות את הקבוצה לישראל דרך אירופה. הוא עלה עם יחד עם כל הקבוצה והגיע למרכז הקליטה בעיר אופקים שבדרום, עיירה נידחת שנופיה המדברי הזכיר לו את המדבר הצחיח של סודן.

 

במוסד הבינו שפרדה בעצם פתח דרך עלייה לישראל. "אם הפעילות תתבצע בדרך חשאית היא עשויה להצליח" הם אמרו. לאחר חודש ימים פרדה נקרא למשרדי המוסד בתל אביב בפגישה הודיעו לו אנשי המוסד שהוא יוצא לסודן. המטרה העלאת יהודי אתיופיה, פרדה לא חשב פעמיים והסכים, הוא רק שאל : " מתי"?, הם השיבו: "נודיע לך". ההחלטה לשוב לאדמה הארורה שפרדה שנא הכול כך, לא הייתה פשוטה עבורו, הוא נזכר בימים הקשים, של סבל, רעב, השפלות, חוסר האונים ותנאי מחיה הלא אנושים.

 

המחשבות, הפחד לחזור לסודן לא הרפתה ממנו, בלילות לא עצם עין בימים הסתובב סהרורי, הוא נזכר בלילות שקיבץ נדבות על מנת להשביע את רעבנו. תחושת הנרדף וחוסר הביטחון וזהירות היתר שנדרש לגלות, שוב ושוב חזרו למחשבותיו ולא הרפו ממנו, אבל למרות זאת הוא אמר לעצמו: "זה התקווה של אחיי, אני לא יכול להגיד לא, ואני לא יכול לחיות בלי אימא שלי ".  הוא טס דרך אירופה עם עוד סוכן מוסד בחזרה "לגיהינום" של סודן. פרדה קיבל את ההוראות כיצד עליו לנהוג, לכשיגע לסודן ובין היתר נאמר לו לא לצאת מעיר הבירה כרתום בחיפושיו אחרי יהודים. לפני יציאתו לסודן הוא דואג שאחיו שהיו בישראל יעביר מסר למשפחה באתיופיה.

 

בסודן יחד עם הסוכן הם חיפשו יהודים בכרתום, אבל יהודים לא נמצאו בכרתום, לאחר שכלו המאמצים. סוכן המוסד החליט לחזור לישראל כשהבין שאין עוד טעם לחיפושים. לפני עזיבתו הוא נתן הוראה ברורה לפרדה לא לצאת מכרתום לעבר הערים האחרות. הוא הוסיף ואמר לו: "בדיוק שבוע ימים אחרי עליך לעזוב את סודן ולחזור לישראל". בניגוד להוראות פרדה החליט לצאת מהעיר מכרתום לעבר הערים האחרות ולמחנות הפלטים על מנת לבדוק אם ישנם עוד יהודים שהוא לא הצליח לאתר בפעם הראשונה, או כאלה שהגיעו בעקבות המסרים שהעביר לכפרים.

 

חיפושיו לא הניבו פרי והוא לא מצא אף יהודי.

 

הוא כבר החליט לחזור לישראל כפי שדרשו ממנו במוסד, ההתלבטות הייתה קשה. הוא עמד לפני החלטה גורלית שהייתה עלולה לשנות לחלוטין את ההיסטוריה של יהודי אתיופיה הוא הבין שחזרתו ללא מציאת יהודים תשים קץ לאפשרות שנזדמנה – עלייה של היהודים דרך סודן. לאחר לילות ללא שינה וחששות , פרדה החליט לשלוח פקס לג'נבה , ובו הוא כתב מצאתי יהודים להלן שמותיהם  :[ ……]" אני נשאר בסודן על מנת לדאוג להם".

 

כמובן הרשימה הייתה מפוברקת, האנשים שהיו ברשימה כלל לא היו בסודן, הם אומנם היו יהודים אך כל אחד מהם עדיין היה בכפר שלו באתיופיה. מיד לאחר שליחת הטלקס התרחש הנס שציפה לו פרדה, הוא קיבל הודעה שאמו ואיתה כמה בני משפחה הגיעו לסודן והם מחפשים אותו. פרדה האמין בכל ליבו שישנה יד שמכוונת מלמעלה, את התחושה הזו הוא חווה פעמים רבות לאורך כל חייו ומסלול בריחתו מאתיופיה ועד הגעתו לעיירה הדרומית בישראל. פרדה שלא ראה את אמו מזה שנתיים וחצי לא התרגש ולא חשב כלל על המפגש המחודש איתה, שמחתו הייתה דווקא מכך ששערי עלייה של יהודי אתיופיה לא ננעלו. אמו עזבה את רוב ילדיה בכפר עדי וורבה - באתיופיה לאחר שהיא קבלה מכתב משני בניה שהיו בישראל ושתוכנו של המכתב ביקש לומר למשפחה לעבור לסודן ולפגוש את פרדה על מנת לעלות לישראל. למכתב הייתה מצורפת תמונה של שלושת האחים. עד קבלת המכתב, המשפחה חייה בחששות ובדאגה לגורל הילדים. המכתב בצירוף התמונה, הייתה הוכחה חיה שהאחים נפגשו וגורלם טוב והם נמצאים בישראל.

ברגע שהאמא קבלה את המכתב בצירוף התמונה היא החליטה לצאת למסע רגלי לעבר סודן לעבר בניה ולעלות לירושלים ולראות את עיר הקודש ואת בניה לפני מותה. בני משפחתה , בנותיה עם בעליהם אבי ילדיה ונכדיה נשארו מאחור בכפר עדי וורבה. פרדה הצליח לעלות את הקבוצה של אימו ומיד לאחר מכן הגיעו בשתי קבוצות נפרדות שאר בני משפחתו אחריהם התחילה הנהירה של יהודי תגריי לסודן. פרדה פעל בתוך סודן "כזאב בודד" במשך שנתיים, והוציא לישראל אלפי יהודים. לאחר שנתיים של פעילות מסוכנת המשטרה החשאית הסודנית חשפה את פעילותו וביצעה אחריו מרדפים על מנת לעצור אותו. כשהוא הבין את הסכנה המרחפת מעל ראשו הוא החליט לעזוב את סודן ולחזור לישראל. במשך תקופת פעילותו הוא פעל תוך סכנת מוות, במהלך השנתיים הוא וסוכני המוסד הניחו את התשתית הארגונית, המבצעית והמודיעינית "למבצע משה".
 

עם חזרתו הוא התיישב עם משפחתו בעיר באר שבע שבדרום "והתגייס" לעזור לקהילתו בתהליך הקליטה המורכב .

תוך כדי עבודתו הגיעו אליו ידיעות רבות על כך שיהודים רבים מתים בסודן. ידיעות אלה לא נתנו לו מנוחה בלילות הוא אמר לעצמו: " לא יכול להיות שאני נמצא פה ואנשים שרבים כל מתים בסודן". הוא הרגיש שעליו לעשות משהו על מנת למנוע את מותם של האנשים, לכן הוא פנה לארגונים אמריקאים – יהודים ותכנן עמם תוכנית שתאפשר יצרת ערוץ נוסף להוצאת היהודים.

אקלום יצא למדינות אפריקה ( קניה, טנזניה, אוגנדה ) הגובלות עם סודן ופעל באומץ רב והוציא מאות יהודים מתוך סודן ומאתיופיה, במשך הזמן המדינות הנ"ל סימנו את אקלום "כמפיונר" שצריך לעצור אותו. בקניה הוא נעצר על ידי המשטרה החשאית וגורש לישראל. עם חזרתו הוא התחיל וממשיך לעשות פעילות ציבורית ענפה למען קליטה טובה יותר של "אחיו" יהודי אתיופיה. הוא ניחן בכריזמטיות ,יושרה,חוש צדק מפותח ופרקטיות,ייצור רעיונות ויישומן בשטח וחוש ביקורתיות מפותח. תכונות אלה הן למעשה שסייעו לו להתגבר על הלחצים והקשיים שהציבה בפניו אדמת סודן. התמונות הקשות בסודן היו חרוטים עמוק בתוכו והיוו חלק בלתי נפרד מאישיותו עד יומו האחרון.
 
פרדה אקלום הוא אחד הגיבורים הראשיים באפוס העלייה של יהודי אתיופיה, הוא הוכיח שניתן לעשות את הדבר הבלתי אפשרי. הוא הוכיח גם כשכל שערי היציאה של יהודי אתיופיה היו נעולים, הוא הצליח לפתוח שער חדש דרך סודן, ארץ מוסלמית החברה בליגה הערבית המטילה חרם על ישראל. כוחות הביטחון הישראלים מודים : " שמבצע משה החל ממברק ששלח יהודי בשם פרדה יזזאו אקלום ומתוך פעילותו האמיצה בתוך סודן". בשנים האחרונות, פרדה עסק בגידול פרחים לייצוא, גל חדש שפקד את אתיופיה הדמוקרטית. פרדה המשיך להיות בין אתיופיה לישראל עד למותו בבית החולים מנליק באדיס אבבה ב 7 לינואר 2009
 


מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים