בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ

יונה בוגלה


 

יונה נולד ב 1908 בוולקה, כפר יהודי שנמצא במרחק של חמישה ק"מ מהעיר גונדאר . הכפר נמצא בצד הכביש שמוביל מגונדאר לאסמרה. בשנה זו ד"ר יעקב פייטלוביץ ביקר בפעם השנייה אצל יהודי אתיופיה ולביקור זה התלווה אליו מי שהיה אחד מתלמידיו הראשונים ירמיהו גטה. כשהשניים עם מלוויהם הגיעו לכפר וולקה יונה ואימו בלטו רדה היו עדיין בבית נידה לפי המסורת היהודית העתיקה .

באותה תקופה בוולקה היו בין 30-40 משפחות. וולקה הייתה כפר של בעלי מלאכה, פקידי ממשל ואנשים מפורסמים באותה עת. 

 

בנעוריו היה רועה צאן ומאוחר יותר נכנס לבית ספר של אבא ברוק יחד עם כל ילדי הכפר ולמד קרוא וכתוב באמהרית. ב- 1922 ד"ר פייטלוביץ בא שוב לוולקה בפעם השלישית לביקור, הפעם הגיע בליווי פרופ' תאמרת עמנואל. השניים פתחו בית ספר בוולקה סמוך לבית הכנסת של אבא ברוק והתחילו ללמד את ילדי הכפר עברית בשעות הערב. בתקופה זו נוצר קשר הדוק בין יונה לפייטלוביץ . באותה שנה כשפייטלוביץ עמד לשוב לאירופה רצה לקחת עימו את יונה וביקש את הסכמתם של הוריו. יונה היה ילד בכור לאימו ורק בן 13. בנסיעתו זו פייטלוביץ לקח עימו ארבע ילדים יונה ואברהם(גטהון) מאיר נסעו לירושלים השלישי נשלח לשוויץ והרבעי לאיטליה.

יונה ומאיר למדו בירושלים בבית ספר תחכמוני. הם נשארו בירושלים שנתיים ולאחר מכן יונה נשלח ב 1924 לגרמניה ומאיר לאוסטריה . בפרנקפורט יונה נכנס לבית ספר יהודי שם למד יהדות, לימודים כלליים וגרמנית. כעבור חמש שנים ב 1929 יונה נשלח לשוויץ והמשיך את לימודיו בעיר לוזן שם למד גם צרפתית. מאוחר יותר נשלח לפריס , הצטרף למדרשה למורים, בית ספר ששיך ל-"כל ישראל חברים", ארגון שבראשו עמד הברון רוטשילד.
 
ב 1931 חזר לאתיופיה . בהגיעו לאדיס אבבה הצטרף לתאמרת עמנואל והחל ללמד בבית ספר היהודי הראשון שהוקם באדיס ע"י תאמרת ופיטלוביץ בסיוע של ארגונים אמריקאיים American Pro-Falasha Committee
  

בית ספר זה פעל בין השנים 1924-1936 ולאחר מכן נסגר כתוצאה מהכיבוש האיטלקי - צריך להזכיר כאן שקיסר הילה סלסיה שהיה באותה תקופה יורש העצר, תרם תרומה נכבדה להקמת בית הספר. למרות שבית הספר נסגר ולא נפתח מחדש עד לעלית שלטון הדרג. המבנה והמגרש שעליו הוקם בית הספר היה רכוש של יהודי אתיופה והולאם ב-1974. בבית ספר זה למדו צעירים ומבוגרים מכל חלקי אתיופיה וחלקם היו צאצאים של יהודים שהובאו מאזור אבורה ליד גונדאר ע"י קיסר מיניליק כשיסד את בירתו אדיס אבבה. יהודים אלה בנו את הארמון שנקרא עד היום על שם מיניליק ועוד כנסיות רבות בתוך העיר.

הטובים מבין התלמידים בבית ספר זה נשלחו להמשך לימודים באירופה. המבוגרים נשלחו לכפריהם ופתחו בתי ספר יהודיים כך שעד לפני סגירת בית הספר באדיס היו 5 בתי ספר נוספים בכפרים: ווקרדיבה, וושגדגה, בלוהה, יאדבה ו-וולקאית. אחרי שתאמרת נאלץ לברוח מידי האיטלקים ונסע לירושלים, יונה קיבל את ניהול בית הספר עד שהוא בעצמו נרדף ע"י הפשיסטים האיטלקים. הוא הפקיד את האחריות בידי מנגיסטו יצחק ויחד עם חברו היילו אלעזר דסטה הצטרף לכוחות הפרטיזנים שלחמו נגד הכיבוש האיטלקי. יונה שירת בחיל הרפואה עד תום המלחמה ב-1941.
 
לאחר גירוש האיטלקים מאתיופיה ושובו של המלך הילה סלסיה לשלטון יונה קיבל תפקיד במשרד החינוך והתמנה למתרגם הראשי של משרד החינוך שהמלך עמד בראשו. ההתכתבויות של המלך עם אישים וגופים בינלאומיים בנושא חינוך היה באמצעות יונה. במשרה בכירה זו נפלו לידי יונה גם מכתבים שנגעו לנושא יהודי אתיופיה – בקשות מארגונים מיסיונרים במיוחד המיסיון האנגליקני שרצה לפעול להמרת דתם של יהודי אתיופיה. יונה שראה את הצפוי לאחיו היהודים, לא השלים עם העומד להתרחש ויצר קשר עם מורו פייטלוביץ ודווח לו על כוונות המיסיונרים. ב1952


בעקבות ההתכתבויות אלה נשלח ד"ר אלכסנדר רוזנפלד על ידי הסוכנות היהודית לבדוק את מצב יהודי אתיופיה ולהגיש את המלצותיו. יונה ליווה את דר' רוזנפלד בסיורו בכפרים השונים באזור גונדאר, הסביר לו את חומרת המצב שבו נמצאת הקהילה והפגיש אותו עם המנהיגים הרוחניים. בעקבות הדיווח של דר' רוזנפלד הוחלט ע"י הסוכנות היהודית המחלקה לחינוך ותרבות בגולה ובלחץ של ה-"וועד למען נדחי ישראל" שבראשו עמד הנשיא יצחק בן צבי להקים בית ספר באתיופיה. הפעם הוחלט להקים את בית הספר באסמרה . יונה שכל חייו חלם להקדיש את חייו לאחיו ואחיותיו בני עמו התפטר מתפקידו הרם והחליט להצטרף להקמת בית הספר. ב 1953 הסוכנות היהודית שלחה את הרב שמואל בארי לאסמרה וביחד הקימו את בית הספר הראשון של הסוכנות היהודית באתיופיה. בבית ספר זה רוכזו 57 צעירים צעירות כולל קייסים מאזורים שונים ולמדו עברית לימודים כלליים ודיני ישראל. כך חודשה הפעילות החינוכית שהופסקה ב1936 כתוצאה מכיבוש האיטלקי. ב1954 וב- 1957 נשלחו שתי קבוצות סה"כ 27 צעירים לישראל ולמדו בכפר בתיה . חלק גדול מתלמידים אלה שבו לאתיופיה ב1957 ובתחילת שנות ה- 60 וחלקם הצטרפו למפעל החינוך היהודי. בשלב מסוים מספר בתי ספר שהוקמו ע"י יונה בסיוע המאוד דל של הסוכנות היהודית הגיע ל 27 בכפרים שונים. מחוסר תקציב בתי ספר אלה נסגרו ב1958 למעט זה של אמבובר. ב 1963 בא לביקור פרופסור נורמן בינטוויץ מבריטניה אחד מידידיו הטובים של יונה שהיה גם מקורב לקיסר היילה סלסיה בזמן גלותו בלונדון. בינטוויץ סייר בכפרים היהודים באתיופיה ופעל בשלושה מישורים:
 א) בנושא העלייה נפגש עם קיסר היילה סילסיה שנתן את הסכמתו לאפשר עליה של 50 משפחות
 ב) הבטיח את פתיחתם מחדש של בתי ספר במקום אלה שנסגרו.
 ג) הבטיח לדאוג לבריאות של הקהילה . בנושא העליה, למרות הסכמתו של היילה סלסיה לאפשר בשלב ראשון ל-50 משפחות לעלות, ממשלת ישראל התעלמה מהמחווה של המלך. הפעם העילה לזניחת העליה היתה הבעיתיות מבחינה הלכתית. גורמי העליה וקברניטי המדינה השתמשו בתירוצים של בעיות הלכתיות עד 1979 על מנת לסכל את העליה מאתיופיה. בשני הנושאים האחרים בינטוויץ הצליח באמצעות האגודה הבריטית לסיוע ליהודי אתיופיה שבראשה עמד: הוא גייס כסף ואפשר את פתיחתם מחדש של מספר בתי ספר.בשנות ה-70 מספרם של בתי הספר הגיע ל- 19. יחד עם בתי ספר אלה הוקמו 3 מרפאות באזורים שונים, נשלחו רופאים מישראל, הוכשרו סייענים וסייעניות מבני העדה ועם אמבולנס צמוד ניתן היה לספק טיפול רפואי בכל מקום נדרש.

  

בתקופת שנות פעילותו של יונה הקשר עם העולם היהודי התרחב והתחזק. הוא עמד בקשר מכתבים עם מנהיגים יהודים בעולם ונציגי קהילות יהודיות שחלקם באו לבקר את העדה שהיתה מנותקת מהזרם היהודי במשך אלפי שנים. כל יהודי שהגיע לאתיופיה יונה גייס אותו לשמש שגריר ודובר של יהודי אתיופיה. עם השנים גם הלחצים למען העליה מאתיופיה התגברה . באירופה ובמיוהד בארה"ב הוקמו ועדי פעולה למען העליה.

במחצית שנות ה- 60 כשהפיתוח החקלאי החל במערב אתיופיה, יונה ראה בכך דרך לפתרון בעיות בנושא בעלות על אדמות שהיו קיימות מזה אלפי שנים . מאז שיהודי אתיופיה נוצחו במלחמותיהם ע"י מלכי אתיופיה במאה ה- 14, זכותם להיות בעלי אדמות נשללה בחוק והפכו לאריסים כך שנאלצו לשלם מיסים לשלטון המרכזי, לכנסיה ולבעלי האדמות. נטל המיסים היה מאד כבד ויונה האמין שהתפתחות החקלאית היא הדרך העיקרית לקידום כלכלי עבור בני עדתו. לאחר מו"מ בעלי האחוזות באזור ארמצ'והו - קרוב לגבול סודאן – הצליח להשיג שטח חקלאי רחב ותכנן לישב את היהודים שיסכימו לרעיון. ב-1968 החלה ההתיישבות באזור ארמצ'והו עם מספר חלוצים, הסתמנו תוצאות טובות ולמרות הקושי של המלריה היו הישגים טובים מבחינה חקלאית. ב1974 כשהשלטון הצבאי של דרג התחזק נוצר מצב של אנדרלמוסיה בכל האזור והיהודים כמו יתר המתיישבים האתיופים נטשו את האזור ושבו לבתיהם כך גם החלום לעצמאות כלכלית התנפץ.

 

מאז שיונה החל את פעילותו למען אחיו יהודי אתיופיה היחס של השלטון האתיופי היה תמיד עוין כלפיו כולל בתקופת דרג. שלטונות אתיופיה לא ראו בעין יפה את קשריו עם מדינת ישראל ומוסדות יהודיים בעולם ולא את פעילותו הממוקדת לטובת האזרחים היהודים בעיניהם הפעילות הסקטוריאלית שלו היתה פסולה. לא פעם יונה הוזמן לחקירות על ידי שלטונות אתיופיה הואשם ונחקר במשך חודשים , אך תמיד יצא כשידו על העליונה. גם באזור גונדאר היכן שהתרכזה עיקר פעילותו חיפשו דרך להפטר ממנו בדרכים שונות ואף היתה תוכנית לשים קץ לחייו כששרפו את הפנימיה שפתח בכפר ווזבה . ב-לילה של 24 לינואר 1958 מבקריו הנוצרים באו ושרפו את בית הספר ביריות. למזלו של יונה הוא לא היה באזור באותה עת וחוץ מהפנימיה שנשרפה ואבידות אחרות ברכוש לא נגרם נזק לאיש. מקרה זה הביא להחלטה להעביר את מרכז הפעילות לכפר אחר, אמבובר שהפך למרכז לפעילות חינוכית שבה התרכזו בעיקר מורים שחזרו מכפר בתיה.

בשנות ה- 70 חלו מספר שינויים :

 

כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים היחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לממשלת אתיופיה נותקו והדבר ערער את ביטחונם של יהודי אתיופיה אף  על פי שמדינת ישראל לא התערבה בכל צורה שהיא בחיי היום יום של ביתא ישראל ואף מנעה מנציגיה הדיפלומטיים מלבקר או להתעניין בהם . כל זה כדי שלא יתפרש אצל היהודים שמדינת ישראל מתעניינת בהם ושלא יהיה ניצוץ של תקווה ושל עליה בלבותיהם.
 

עליית דרג לשלטון שהכריז רפורמה אגררית מצד אחד הוריד את העול של בעלי האדמות שהכביד על חיי היהודים שהיו אריסים במשך מאות שנים. מצד שני היהודים נפלו קורבן למלחמות בין הדרג לקבוצות מתנגדיו ה EPRP תנועה של סטודנטים לבין השמרנים כוחות תומכי האריסטוקרציה .EDU עשרות צעירים מצאו את מותם במלחמות אלה או הוצאו להורג ע"י דרג בבתי סוהר. מנהיגים רוחניים מורים ותלמידים עברו עינויים קשים בחשד לפעילות עויינת או פעילות ציונית וקשרים עם מדינה זרה.

 בעקבות פסק הלכה של הרבנים הראשיים לישראל והחלטת הממשלה בפעם הראשון בהיסטוריה של יהודי אתיופיה נפתחה העלייה . באוגוסט ובדצמבר 1977 בשתי טיסות של חיל האויר הישראלי עלו 121 עולים מאתיופיה. יונה היה חלק פעיל בארגון העלייה.

     
ב- 1977 ארגון אורט קיבל החלטה לסייע באתיופיה. עם התקציב הגדול שהוקצה בהשוואה לתקציב שהיה קיים עד כה מספר בתי הספר היהודיים הורחבו נבנו מרפאות ובתי ספר תקינים, סופקו תרופות ומכשירים רפואיים שלא היו עד כה נבנו ושופצו בתי כנסת. למרות זאת היו חילוקי דעות חריפים בין התפיסות של מנהיגי העדה לבין הנהלת אורט בדברים עקרוניים.
  

 ב-1979 יונה עלה לישראל עם אשתו ובתו. בנובמבר אותה שנה יונה הוזמן ע"י ידידים מארה"ב לבוא לכנס של ראשי הארגונים היהודים GA שהתקיים במונטריאל קנדה. ב- 15 בנובמבר נשא נאום מרגש בפני שלושת אלפים יהודים שהתאספו באולם הגדול של מלון מלכת אליזבט וביקש שתתקבל החלטה שמחייבת עליה מידית מאתיופיה. באותו ערב הועידה קיבלה החלטה לפעול מיד לעלית יהודי אתיופיה וכל הארגונים נתנו את הסכמתם להתגייס לנושא. שלא במקרה באותו יום גם ועדת עליה והקליטה של הכנסת  קיבלה החלטה דומה בירושלים.

 

ב- 1984 יונה ראה את הרכבת האווירית מסודאן. מבצע משה היה נקודת שיא בהגשמת חלומותיו. 30 שנה לאחר שהתפטר ממשרד החינוך האתיופי וחידש את פעילותו למען בני עדתו, סוף סוף ראה את הפירות של מאבקיו – כל הסבל של אותם השנים לא היה לשווא. הוא קיבל את פניהם של העולים בשדה התעופה, ביקר אותם במרכזי קליטה ניסה בשארית כוחותיו להטיב את תנאי קליטתם בתחום החינוך של הדור הצעיר ושל מבוגרים בתנאי הדיור, התעסוקה והכשרה מקצועית ובכל התחומי החברה. הוא נפגש עם ראשי המדינה, חברי כנסת, ראשי ערים ומוסדות שונים השתתף בכנסים ונשא הרצאות בכל מקום שנתבקש ועסק בהסברה ע"מ ליצור הבנה ושתוף פעולה בין העולים החדשים לאזרחים הותיקים. הוא נתן הרצאות על ההיסטוריה המפוארת בת שלושת אלפים שנה בגלות אתיופיה ועל התרבות העשירה של אבות אבותיו. הוא פעל למען קירוב הלבבות ולמניעת הפליה שיכולה להיווצר מחוסר הבנה. הוא תרגם וכתב מאמרים בעיתון, תרגם ספרי תפילה והגדה של פסח. את זמנו הפנוי הקדיש לאיסוף חומר על היסטוריה של יהודי אתיופיה והכנת מילון עברי-אמהרי שבכתב ידו המקורי מכיל כ- 1500 עמודים בשני כרכים עבים. יונה הצליח להגשים את רוב חלומותיו כשהיה עדיין בחיים. הצלחות אלה כמובן לא היו מתגשמות אילו לא היה לו את הגיבוי והתמיכה של רבים מבני העדה אנשים בכל הרמות השונות ידידים וחברים רבים בארץ ובחו"ל שנרתמו למאבקיו .

  

טרם עלייתו ארצה ב-1979 הוא סבל ממחלה שהקשתה על פעילותו התקינה. באוגוסט 1987 יונה נפטר בעיר מגוריו בפתח תקוה . עפ"י בקשתו הוא נטמן בסמוך לקברו של מורו פרופ' תאמרת עמנואל, בירושלים, בעיר שכל כך אהב והחל בה את ראשית דרכו כתלמיד.

                                                      יהדות אתיופיה בעת החדשה
 
 
 
מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים