בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ

לראשונה, תלמידי התיכונים ייבחנו בבגרות בהיסטוריה

על העליות של יהודי אתיופיה

 

·        שיעורי ההיסטוריה יתייחסו לעליית היהודים בעשורים האחרונים של המאה ה- 20': הגורמים לעלייה, מאפייני העלייה, ארגון העלייה, קשיים ייחודיים וההתמודדות איתם

 

שר החינוך, גדעון סער: "עליית יהודי אתיופיה העשירה את ישראל בקהילה ציונית גאה ומסורה. עליה זאת הייתה כרוכה במסירות נפש עד סיכון נפשות ממש. חשוב שכלל תלמידי ישראל יכירו את המורשת המפוארת של יהודי אתיופיה"

 

לראשונה, החל משנת הלימודים הנוכחית, תש"ע, ייבחנו תלמידי התיכונים בבחינת הבגרות בהיסטוריה על העליות של יהודי אתיופיה בעשורים האחרונים של המאה ה- 20' (שנות ה- 80 וה- 90').  במשרד מדגישים, כי מדובר בפרק חובה לבגרות וכי הוא יחייב בלמידה את כלל התלמידים הניגשים לבגרות.

 

בהתאם לזאת, גיבש צוות הפיקוח על הוראת ההיסטוריה פרק לימוד העוסק בעליות היהודים מאתיופיה באותן שנים, תוך התייחסות למאפייני העלייה, ארגון העלייה, קשיים ייחודיים אשר אפיינו אותה, דרכי ההתמודדות והשתלבותם של העולים בתוך החברה הישראלית (שם הפרק: "גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה ה- 20' – תהליכי הקליטה, המעבר מכור היתוך לחברה רב תרבותית כפי שבאה לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל).

 

פרק הלימוד יעסוק בנסיבות וברקע אשר הובילו את השלטונות באתיופיה לאפשר את עלייתם של יהודי אתיופיה אל אדמת האבות, אל הארץ אליה כספו במשך שנים רבות.

 

להלן, נספח  של התכנים אשר יילמדו לבגרות בהיסטוריה:

*        *        *

נספח – תכני הלימוד

רקע- יהודי אתיופיה:

קהילת יהודי אתיופיה מכונה ביתא ישראל או פלשים.

עד המאה ה-19 היו יהודי אתיופיה מנותקים מהעולם היהודי. לפיכך הקפידו על קיום חוקי המקרא, כולל החגים, המועדים ונוסח התפילות, אך לא הכירו את המשנה והתלמוד – הספרות הבסיסית היוצרת את הדת היהודית כפי שהיא ידועה כיום. אף על פי כן, כבר במאה ה-15, הכירו הרבנים ביהדותם של בני הקהילה.

במאה ה-19 החלה ההתגייסות היהודית למענם לאור הידיעות על פעילותם הענפה של המיסיון הפרוטסטנטי במדינה. ב-1921 חתמו הרבנים הראשיים בא"י – הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יעקב מאיר, על קול קורא בו צוין: "בחבש...חיים מזה יותר מאלפיים שנה רבבות יהודים, אשר למרות כל התלאות והצרות שעברו עליהם נשארו נאמנים לדתם ועמם... הצילו נא אחים  את אחינו הפלשים מכיליון וטמיעה!".

בשנות החמישים, ולאחר שכבר קמה מדינת ישראל, קבעה הרבנות הראשית שעל עדת ביתא ישראל לעבור גיור לחומרה.
ב-1966 אישר בית המשפט העליון פסיקה זו כתנאי לכשירותם להינשא בישראל.

בתחילת שנות ה-70 גבר לחצם של בני העדה ואישי ציבור שפעלו למענם, כשהם נעזרים ברב עובדיה יוסף, בבקשה להכיר בהם כבעלי זכאות לעלייה על פי חוק השבות (עד אז הוענקה להם אשרת ביקור בלבד). ב-1975 החליטה ממשלת ישראל לאפשר ל-200-300 יהודים בני העדה להיכנס לישראל, במעמד תייר, עד לסיום תהליכי הגיור לחומרה שלהם. עם סיום התהליך יזכו למעמד של עולים. כמו כן הוחלט להקים צוות בין-משרדי לבירור סוגיית מעמדם של בני העדה.

חוות הדעת של צוות הבדיקה נקבעה פה אחד ולפיה הפלשים הם יהודים, ולפיכך זכאים לעלות לישראל על בסיס חוק השבות. ההמלצות אושרו על ידי הממשלה. אף על פי כן, עד חילופי הממשלה ב-1977, לא הועלו בני העדה לישראל. לאחר 'המהפך' קיבלה ממשלת ישראל החלטה עקרונית בדבר העלאת העדה, אך בשלב זה כבר שלטה באתיופיה ממשלה צבאית שניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל. אולם בתוך זמן קצר התרחש מהפך ביחס ממשלת אתיופיה לישראל.

כבר ב-1977 נקלע המשטר האתיופי למצוקה ופנה לישראל בבקשה לספק לו נשק. ישראל ניאותה לשגר למדינה רכבת חירום של נשק ותרופות בתמורה להסכמה אתיופית לעליית יהודים מהמדינה. המבצע נפסק ב-1978 לאחר שפרטיו נחשפו על ידי שר החוץ משה דיין, ובעקבות ההתקרבות האתיופית לגוש הקומוניסטי.

לאור זאת החל מסע ציבורי למען פתיחת השערים וחילוץ בני העדה שהיו נתונים במצוקה רבה בשל המלחמות הפנימיות בתוך המדינה. במקביל, החל מ-1980, החלה נהירה המונית של מאות אלפי פליטים אתיופיים לגבול סודאן, בהם גם אלפי יהודים. כ-4,000 יהודים נפטרו במהלך המסע הרגלי המפרך ממחלות, התנכלויות וקשיי הדרך.

הידיעות על התנאים הקשים במחנות הפליטים בסודאן הגבירו את הפעילות היהודית למען בני העדה. ב-1981 החלה ממשלת ישראל לפעול חשאית להעלאת היהודים. שיאה של הפעילות היה 'מבצע משה' (נובמבר 1984-ינואר 1985). המבצע אורגן על ידי /המוסד' בשיתוף עם חברת תעופה בלגית שבעליה היהודי שיתף פעולה ברצון. במקביל הפעילה ארצות הברית לחץ על השלטון המקומי על מנת שיאפשר את נחיתת המטוסים בחרטום והוצאת היהודים מהמדינה. כדי לשמור על חשאיות המבצע הונחתו המטוסים במסלולים צדדיים בנמל התעופה בן-גוריון. העיתונאים הסכימו להימנע מפרסום המבצע. אבל דבר המבצע דלף ליהודי ארצות הברית דרך הסוכנות היהודית שביקשה לגייס כספים למבצע. משם דלף המידע לעיתון 'נקודה', המבצע הופסק טרם השלמתו, וחלקי משפחות נותרו בסודאן. בעקבות החשיפה הודח שליט סודאן וברח למצרים.

בסך הכול בשנים 1985-1981 הועלו ארצה כ-14,000 עולים מאתיופיה, רבע מהם במבצע משה.

ב-1989 חודשה העלייה מאתיופיה באופן רשמי בעקבות חידוש הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לאתיופיה. ממשלת אתיופיה אפשרה לכ-6,000 מבני העדה לעזוב במסגרת איחוד משפחות. אך כבר ב-1990 שוב פסקה העלייה, ביוזמת הממשלה המקומית. כתוצאה מכך מצאו עצמם יהודים רבים במחנות המתנה באדיס אבבה (כ-18,000).

במאי 1991 החריפה מלחמת האזרחים באתיופיה וגבר החשש לגורלם של היהודים במקום. אי לכך, בסיוע אמריקני, נחתמה עסקה בין ישראל לאתיופיה במסגרתה התאפשרה העלאתם הבהולה של היהודים בתמורה לתשלום לשרידי הממשל המקומי. השותפים לתכנון ולביצוע היו צה"ל, משרד החוץ והסוכנות היהודית. הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש האב הסכים אף הוא לסייע, והפעיל את השפעתו על הנשיא האתיופי מנגיסתו על מנת שיאפשר את קיום המבצע.

ב-21 במאי נמלט מנגיסתו ממדינתו. ארצות הברית התגייסה וניהלה מגעים עם המורדים על מנת לעכב את כיבוש אדיס אבבה עד להוצאת היהודים מהמדינה. בעקבות כך יצא לדרכו 'מבצע שלמה' (25-24 במאי 1991), שנערך בשישי-שבת (באישור הרבנות הראשית) ובמסגרתו הועלו ארצה 14,000 איש. העולים הצטוו שלא לקחת עימם שום מטען (למעט תשמישי קדושה וחפצים אישיים) על מנת לאפשר העמסת המטוסים בעוד ועוד אנשים, ולצורך כך אפילו קופלו מושבי המטוסים. המבצע אפילו הניב תוצאה בלתי צפויה – מטוס אל על נכנס לספר השיאים של גיניס לאחר שהצליח לשאת בביטנו מעל 1000 נוסעים!

33 מטוסים הועמסו בעולים ויצאו ברכבת אווירית לישראל, מהם 24 מטוסי חיל האוויר, 9 מטוסי אל על ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית.

באתיופיה נותרו שני סוגים של פליטים: בני הפלשמורה (= פלשי מומר, היהודים המתנצרים) ויהודי קָוארָה, מחוז באתיופיה, (שאחרוניהם הועלו לישראל מאז שנת 1999). בני הפלשמורה ממשיכים לעלות לישראל מאז 2004, בקצב של כ-300 איש לחודש.
 

מאפייני העלייה –

  • עליית מצוקה – מבצעי העלייה שארגנה ישראל, בסיוע אמריקני, נועדו להציל את חייהם של העולים לאור מלחמת האזרחים המנהלת במדינה.
  • עלייה מאורגנת – מעורבות ממשלת ישראל בארגון העלייה הייתה בולטת ביותר לעומת המעורבות בעליית יהודי ברית המועצות. מעורבות זו באה לידי ביטוי בהחזקת מחנות הפליטים ליהודים, וכמובן – בתשלום עבור העולים וארגון הטסתם המהירה ארצה.
  • עלייה גורפת ש'חיסלה' את הקיבוץ היהודי באתיופיה. במסגרת עלייה זו הגיעו לישראל קהילות שלמות על זקניהם וטפם. מאחור נותרו רק מעטים ובני הפלשמורה המצויים בתהליך עלייה לישראל.
  • פער בין שני סוגי אוכלוסייה – הפלשים (ביתא ישראל) והפלשמורה – המתנצרים המבקשים לעלות לישראל במסגרת איחוד משפחות, לגביהם קיים ספק לגבי יהדותם ולפיכך לגבי זכותם לעלות לישראל על פי חוק השבות.
  • חלק ניכר מהעולים הגיעו מאזורים כפריים בעולם השלישי. המשמעות הינה השכלה שאינה תואמת את דרישות העולם המערבי והבדלי תרבויות בולטים.

מדיניות הקליטה הישראלית-

ייחודה של עליית יהודי אתיופיה חִייב התאמת מדיניות הקליטה. שכן לא ניתן היה להחיל על קהילה זו את המדיניות הקליטה הישירה, וברור שהיה על המדינה ללוות את העולים באופן צמוד.

מדינת ישראל נקטה מדיניות של העדפה מתקנת כלפי עולים אלה על מנת לסייע להם לצמצם את הפערים בינם לבין האוכלוסייה הוותיקה יותר בישראל. כך לדוגמא ניתן להם סל קליטה למשך שנתיים במקום שנה, משך הלימוד באולפן הוכפל (והועמד על 10 חודשים), והופעלו תוכניות סיוע ייחודיות להם.

קשיים ייחודיים –

  • בעיית יהדותם של העולים – בני העדה ראו את דרישת הרבנות לגיירם גיור לחומרה בגדר השפלה. אי לכך פנו לבג"צ שחייב את המדינה להכיר בהם כיהודים בלא תנאי. גם הרב עובדיה יוסף חזר בו מעמדתו הראשונית וקבע שיש לראות בפלשים יהודים לכל דבר, בלי סייגים. אך הוא הותיר על כנה את הדרישה שיתגיירו גיור לחומרה. כתוצאה מכך קיימת מגבלת רישום נישואין לגבי בני הקהילה והם נזקקים לרבנים מיוחדים (הקייסים) שהוסמכו לכך. מאחר ומדובר בקהילה מסורתית הדבר נתפס כעלבון צורף המחריף את תחושת הניכור של בני הקהילה.
  • הבדלי תרבויות – יהודי אתיופיה הגיעו ארצה ממדינת עולם שלישי. פירוש הדבר העברת קהילה מסורתית, פטריארכאלית, למדינת ישראל שעברה תהליכי מודרניזציה בכל תחומי החיים. המשמעות המיידית הייתה שבירת המסגרת המשפחתית והמסורות המקובלות – תופעה בעלת השלכות קשות על מעמד הגבר במשפחה, הסמכות ההורית והקשר הבין-דורי. מכאן שבקרב בני קהילה זו קשיי העלייה היו רבים יותר מכל קהילה אחרת. אלה באים לידי ביטוי במעורבות גבוהה במקרי אלימות בתוך המשפחה, באחוזי אבטלה גבוהים יחסית לכלל האוכלוסייה ובאחוז נמוך של זכאים לתעודת בגרות, ולומדי לימודים גבוהים.
  • צבעם של העולים – עולי אתיופיה שונים פיסית מכל קהילת עולים אחרת שהגיעה לישראל. עובדה זו הגבירה את ניכורם בחברה הישראלית והעצימה את גילויי הדחייה והגזענות כלפיהם. בה בעת, תחושת הניכור בקרב בני הנוער ממוצא אתיופי, הובילה לחיפוש אחר זהות חלופית לישראליות והגדרת זהותם על בסיס אתני – אימוץ המודלים של יחסי שחורים-לבנים בארצות הברית. התופעה באה לידי ביטוי בלבוש, תספורת, העדפה מוסיקלית – כולם ביטויי מחאה להם נחשפו בני הנוער באמצעות אמצעי התקשורת.

  • קשיי העלייה לישראל - המסע הרגלי לסודאן גבה מבני הקהילה מחיר כבד מאוד. משפחות רבות ספגו אובדן ולישראל הגיעו חלקי משפחות ויתומים רבים.
  • עולי 'מבצע שלמה' שוכנו באתרי קרוואנים באזורי הפריפריה או בדירות שעמדו לרשות המדינה (עמידר) באזורי מצוקה. התוצאה הייתה היווצרות שכונות עוני שהיו למעשה כיסי אבטלה, עוני ופערים חינוכיים של העולים.
  • על פי החלטת ממשלת ישראל, הופנו ילדי העולים, בשנתם הראשונה בישראל, לחינוך הממלכתי-דתי שהתאים יותר לאורח חייהם הקודם. התוצאה הייתה ריכוז של ילדי עולים בפנימיות ובבתי ספר מעטים, תופעה שגררה התנגדות של ההורים והרשויות. אי לכך הוחלט לפזר את התלמידים בין בתי הספר הממלכתיים, אך הדבר לא תמיד הגיע לכלל יישום.

 

 

 

 

המעבר 'מכור ההיתוך' לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.

מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים מפליגים במהלך 6 העשורים לקיום מדינת ישראל – מתפיסת 'כור ההיתוך' לגישת הרב תרבותיות.

הביטוי 'כור היתוך' מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות, ולפיה העולים מתפוצות ישראל יתאימו עצמם לכלל האומה הישראלית המתחדשת שסימלה המייצג הוא הצבר. למעשה הייתה תפיסה זו המשכיות של הגישה שרווחה בקרב מנהיגי הישוב עוד בתקופה שקדמה להקמת המדינה. בפועל יותר משכיוונו מנהיגי הישוב ליצירת דבר חדש מתוך כלל העדות והתפוצות, רצו להוביל להתאמת העולים החדשים, מכל הארצות, למודל היהודי החדש המבטא בתרבותו, עיסוקיו ובהופעתו את המהפכה הציונית שעמדה בניגוד לכל מה שהזכיר וסימל את היהודי בגולה.  כלומר, בניגוד לטענות שהועלו על ידי סוציולוגים 'ביקורתיים' ו'היסטוריונים חדשים' כאילו כוונת מדיניות כור ההיתוך הייתה ליצור הגמוניה יהודית-אשכנזית בישראל, הרי שמדיניות זו נועדה: "לסלק את חוליי הגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ".

עם זאת, חשוב להדגיש שלא היה בכוונת היישוב הוותיק למחוק את תרבותם של העולים ולבטלה. שגיאות שנעשו, לא מעט בתום לב ובשל לחץ השעה וכורח הנסיבות, עוררו אומנם רגשות קיפוח ומרירות, אך אין אלה מעידים על יעדי השלטון אלא על הדרך בה פורשו אלה על ידי העולים. בבחינת הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות...

ייחודה של תפיסת הרב תרבותיות ביעד השונה שהיא מציבה לעצמה, משמע ויתור על חלום יצירת חברה חדשה ואחידה, תוך הכרה שחברת מהגרים בנויה מפסיפס תרבויות. בגישת הרב תרבותיות "הקבוצות השונות שומרות על זהותן, על האתניות, המנהגים, האמונות, השפה והמיתוסים שלהן אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית".

כמה גורמים חברו ליצירת שינוי זה:

·        תהליכים כלליים שהתרחשו במדינת ישראל ובעולם המערבי – העמדת היחיד וצרכיו במרכז; השאיפה ל'חיים הטובים' (הנהנתנות), החליפה את תחושת החברה המגויסת הנלחמת על עצם קיומה, והאינדיבידואליזם שהחליף את הקולקטיביזם.

·        מגוון אמצעי התקשורת וזמינותם – תופעה המאפשרת לעולה לשמור על קשריו התרבותיים עם ארץ מוצאו.

·        הרחבת הפערים הכלכליים עוררה ניכור והסתגרות ופגעה בתחושת הסולידאריות החברתית.

·        מאות אלפי העובדים הזרים, ולאחרונה – גם פליטים אפריקנים, החיים בישראל הגבירו את המודעות לתרבויות שונות המתקיימות זו לצד זו במדינת ישראל.

·        התחזקות המיעוטים ודרישתם להכיר בייחודם התרבותי: תוכניות לימודים יחודיות בחינוך; תיאטרון ערבי; ערבי תרבות לנשים חרדיות בלבד; קולנוע דתי  (מעלה) ועוד.

·        ההכרה שגם בלי הניסיון להאיץ את קליטת העולים, בתוך 3-2 דורות ממילא מתערים הצעירים בחברה הכללית, מעשירים אותה בתרבותם ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה.

השלכות המעבר מתפיסת כור ההיתוך לגישת הרב תרבותיות היו הסובלנות גוברת לקיומן של מספר תרבויות במדינת ישראל, תוך הכרה שהמאחד בין הקבוצות השונות – ההסכמה על קיומו של משטר דמוקרטי במדינת ישראל, ההכרה במוסדות השלטון של המדינה – הממשלה, צה"ל, הכנסת ומערכת בתי המשפט.

עם זאת, אין להתעלם מכך שיש הרואים בגישת הרב תרבותיות טעות הפוגעת במרקם החברתי ולאומי של המדינה, מגבירה את הקפיטליזם ההרסני הנעדר כל תחושת סולידאריות חברתית, מאריכה את משך ההתערות של העולים ואפילו תורמת ליצירת ניכור בין העולים לוותיקים.

 

   

מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |