בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ
 
מכתב 12 - שוב נרדמתם בשמירה/ שמחה וקוני אנגדה

יום שלישי 04 מאי 2010

 

"כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא, בדד יֵשב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג, מד-מו).

האם אנחנו ,שאבדנו רבבות מאתנו בדרך אל ארץ המובטחת המצורעים של היום? ההתנהלות של הרשויות השונות  ומשטרת ישראל אשר נוהגת בהם בחומרה יתרה, מראה שמבחינתה של החברה הישראלית ומנהיגיה "האתיופים" או "הכושי" בשפתם של האדונים אכן מהווים את ה"אחר" וה"שונה" ושנגזר עלינו להיות בשולי החברה, מובדלים משאר הציבור, עד אשר הכוהן הגדול או המחוקק יגאל אותנו מטומאתנו.

            לא עוד, נמאס לנו להיות הכושי התורן ,לא מוכנים  לתת לאדונים הלבנים לזרוק עלינו את הרפש ,לא נתן לילדינו לחיות לתוך מציאות שאין בה מוצא, מציאות שאין בה הווה או עתיד. מידי יום ביומו פוגעים בכבודנו באוטובוסים ,בתור לבנק ,ברחוב ומקומות בילוי למיניהם ועוד. אתם מנהלי ועובדי  עמותות ושאר הירקות אמורים להיות השופר של הקהילה במקום זה בחרתם לשתוק ולהעדר מהפגנה שנערכה היום בבאר שבע נגד גזענות("ילד שחור ילד לבן" ). חלק מכם שהגיעו היו על תקן של משתפי פעולה ניסתם לפגוע במחאה בחרתם להחליש אותנו אך דרככם לא צלחה .מרוב טיפשותכם אף לא הבנתם שהיתם השחפץ של ראש העיר שבנה לנו גטאות משלנו בדמותם של מועדונים ופרויקטים למיניהם אנו מתביישים  בכל אחד ואחד מכם ומצפים  ליום שלא תהיו נציגי הקהילה. ראש העיר התגאה במועדוניות שהוא פתח לנו אנו שואלים  אותו ואת אנשי המקצוע שלו האם זה דוגמא לטיפול בקהילה לסגור אותנו במועדוניות משלנו ? האם זה שילוב אמיתי בחברה  או דרך אלגנטית לבודד ולמגר אותנו מהחברה הישראלית?

הפכנו לחוטבי העצים ולמנקי הביוב שלכם והיום גמלה החלטה בליבונו לא עוד.  אנו פונים  אל אותם מנהלי ועובדי עמותות ושואל : למה אתם בתרדמת עמוקה? אתם ישנים או שפשוט הרמתם ידיים? למה אתם מחכים  למשיח או צפייה להתעורר בוקר בהיר וכול הבעיות ייעלמו? איפה אתם לעזאזל, למה אתם מחכים האם לא מספיק נערים התאבדו? האם לא מספיק ילדים בכלא? אין לכם כבוד עצמי? אנו יוצאים בקריאה אילכם החזירו את המפתחות הצהירו בקול כי נכשלתם ונמחל לכם , אתם עייפים ותשושים כבר לא מעניין אתכם כלום מלבד הצלחת האישית שלכם.

מי הצליח למכור לכם את חלום האשליות שממנו אתם ממאנים להתעורר? מי הרעיל או כישף אתכם? האם אין לכם חלומות? האם אין לכם אמונה באדם? האם אין לכם תקווה שהדברים יכולים להיות אחרת, למה? האם הפכנו לקהילה שקופה, קיימים אך לא נראים? מה זה אומר לגבי עתידנו? האם אנחנו אירוע חולף בהיסטוריה היהודית או שנגזר עלינו להיות חוטבי עצים ושואבי מים של החברה? למה אתם נותנים יד לכך? האם זו המשכורת או שמה אתם פשוט תמימים? הפכתם לעדה של פוליטיקאים כולכם יודעים לדבר להתנסח לבלבל את כולם במילים גבוהות ומרשימות  כמה תמימים אתם עוד לא קלטתם שאתם על תקן של שחפץ ובשמכם עושים בנו שמות.

    היום בהפגנה ראיתי לנגד עיני את המשיחים שלנו ,אותם ילדים שיצילו אותנו מכם ומהגזענות שמחלה כל חלקה טובה  .הם לא כמותכם מוגי לב ועל תקן עציצים ושחפצים של "בוס" כזה אחר הם מוכנים לסכן את עתידם לא בשביל עצמם אלא עבור כלל הקהילה. אני גאה שזכיתי לעמוד לצידם היום ואני בטוח שיחד איתם נעשה את טיפול השורש המתבקש בקהילה.

 

 

 

ש    י    נ    ו    י            כ    י              ז    ה          מ    ג    י    ע             ל    נ    ו

 

 

                                                                                                 שלכם,

                                                                                                               קוני ושמחה אנגדה

                                                                                                                אזרחים מודאגים

                                                                                                     angada@bezeqint.net 

 

תגובות למכתב ניתן לרשום בתחתית העמוד
 
***************************************************************************************************************
 
מכתב 11- "בוץ המנהיגים"/ שמחה וקוני אנגדה
תאריך: 30 לדצמבר 2009
 
ב- 24 לדצמבר 2008  כתבתי את מכתבי האחרון ה- 10 במינינו בנוגע למצבה של העדה. חדלתי מכתיבה אחר שרבים מכם חיזקו את ידי להמשיך בעשייה ולא להסתפק רק בכתיבה שתפתי את בן זוגי לחיים לרעיון ולשמחתי התגייס בשמחה על אף עיסוקיו הרבים.

גמלה החלטה בליבנו לעשות חלוקת עבודה ישבנו יחדיו בבתינו הקט שרעש ילדינו מתנגן ברקע בנינו תוכנית לשנה שבבסיסה לחבור לכל מיני פורומים למיניהם  להגיע לישובת פתוחות של בני הקהילה. הרעיון היה ללמוד לעמוק את השטח יחד עם זאת לשתף את "החברים" בניסיוננו בשוק הפרטי הציבורי והאקדמי. ההתחלה היתה מלהיבה למדנו להכיר את הנפשות הפועלות מקרוב יתרה מזאת קבלו אותנו בזרועות פתוחות וזכינו לחיזוקים על יוזמתנו אולם ככל שהזמן חלף ובמקביל התחלנו להיות שותפים פעילים סבלנותם של חלק מהחברים כלפינו היתה אגרסיבית במקרה אחד אף התקבלה שיחת טלפון מאיימת ובשנייה תביעה להוצאת דיבה.

מצאנו את עצמנו מתווכחים על דברים בסיסים שקיימים בכל מקום קטן כגדול שמתיימר לייצג קהילה כדוגמת: סדר בישיבות, עקביות ויציבות של הנוכחים, פרוטוקול, תכנון לטווח הקצר  והארוך, הגדרות תפקידם ברורות קריטריונים ברורים לקבלת חבר לקבוצה כזו  אחרת ועוד.... אתם בטח שואלים אם אחד מהרעיונות המוזכרים התקבל אז התשובה היא לא

המדהים שבגילוי הוא שעל אף שאנוכי ובן זוגי הינו בקבוצות נפרדות ובחלק גם יחדיו ( אחר הכל אנחנו צריכים להפגיש מידי פעם) ההתנהלות וחוסר המקצועיות היו זהים להפליא יתרה מזאת בכל מקום שנתנו במה לרעיונותינו הם נדחו על הסף או התחמקו באלגנטיות אופיינית לאתיופים.

המסקנה שמתקבלת היא שהנפשות הפועלות בתוף הקהילה שחורים כלבנים אינם מעוניינים לשנות את הסדר הקיים אלא פועלים להנצחת המצב.

גילינו לנגד עיננו שבהחלט ה"מלך עירום" אין דין ואין דיין לא שביל ובטח דרך לא ערכים ובטח לא אתיקה גם אלו שמתיימרים להציג את עצמם כנציגנו נופלים בלשונם הלוך ושוב זאת בשל המדיניות שאימצו לחיקם של כיבוי שרפות ולא טיפול בבעיית השורש המתפשטת לסכנת מוות ממשית. גילנו כי אין  ביכולתם להנהיג ולהוביל ציבור שכיום נמצא בתחתית  הביוב של החברה הישראלית בייחוד שבעינם המושג "שינוי"  היא מילה גסה  ואסורה בהחלט בבית ספרנו. אתם בטח שואלים את עצמכם את מי פגשנו אז לידיעתכם כמעט עם כולם: נציגנו בירושלים על גווניהם,  חברי כנסת שהגיעו והבטיחו דברים, מועמדים לכנסת ולמועצת העיר, יושבי ראש למיניהם, רבנים, מנהלי מוקדים ,עמותות ועוד..

במהלך ההתנסות שלקחנו על עצמנו שאלנו לא אחת ,מה לא ברור כאן? אנשי עמותות אוכלים אחד את השני רק על כך אפשר לכתוב ספר. הדברים שראינו ושמענו דומים להתנהלות בעולם השלישי מצד שני למה אנו כל כך מופתעים אחר הכל הגענו  משם. במקום לקחת את הבסיס הטוב שלנו כקהילה ולמנף זאת הורדנו  מעצמנו  כל סממן ייחודי שהורינו העניקו לנו ובמקום זאת לבשנו את חליפת הפוליטיקאי המושחת והמכוער  ובכל זאת הדברים מתנהלים על מי מנוחות אז עשינו את העבודה כמו שביקשתם מה עכשיו אנו שואלים?

אנו מציעים הזדמנות ליצירתיות, הרחבה של ההבנה בקשר לקהילתנו האהובה , כיוון שעשיית  שינוי בעולמות החברתיים היותר רחבים שאנחנו חיים בהם יכולה לסייע בידי בקהילה לצאת מהבוץ המסריח שהיא מצויה בוא אנחנו קוראים לו "בוץ המנהיגים".  שיח פתוח ומאפשר יכול לקדם התערבויות ולמידה הדדית שיקדם את כולנו ולא המחזוריות שבה אנו מצויים כיום שמראה שמשנת 1992 הקהילה האתיופית בנסיגה בכל תחומי החיים  ( למי שלא מאין מוזמן להזמין את המחקרים מאגף המחקרים של כנסת ישראל).

 אננו רוצים שמדברנו ישמע כאילו אנו פוסלים את הנעשה  המלך הוא לא עירום אך בהחלט התלבושת קצרה מידי ואין בה די בכדי לכסות את כל חלקי הגוף. השיטה כיום של לגזור מכאן ומשם ולכסות כאן ושם. לא עונה על צרכיהם המיוחדים של בני הקהילה קטנים כגדולים.

איננו מתיימרים לצאת בקריאה נרעשת כי הפתרון בידנו, יחד עם זאת, כן נוכל לטעון כי  אנו מזהים את שורש הבעיה ולחלק מהדברים בהחלט יש לנו פתרון. כואב ככל שיהיה חלק מטיפול שורש הוא לחתוך את השטח הנגוע והמסרטן שגרורותיו מאיימות לחלות כל חלקה טובה. אנו מציעים   לדבר גלוי ללא מורא ולהביא לשינוי "בהנהגה" הרופפת.

 

ש    י    נ    ו    י            כ    י              ז    ה          מ    ג    י    ע             ל    נ    ו
 
 
**********
 מכתבים קודמים של שמחה וקוני אנגדה
 10  9-8  7  6  5  4  3  2  1  

שמחה וקוני אנגדה

 

אזרחים מודאגים

angada@bezeqint.net

 

מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים