בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ
דעות 
 
שמגלה הגיע לאינטרנט
מאי 2011
 
שלום עליכם גולשים יקרים,כפי שאתם רואים  אחיכם פתח בלוג בשעה טובה. גם חשבון בפייסבוק  © ויעשה השתדלות לעניין את קהל הקוראים בו.  

זה זמן מה שעקבתי בעין בוחנת אחר המתרחש בשדה האינטרנטי של הקהילה האתיופית בישראל ולראשונה כאן אביע דעתי בנושא: מה אומר ומה אגיד (:  æ  צפיתי במשך זמן מהצד, בנכתב על הקהילה ומתוכה. לעיתים הזדעזעתי ופתע נמלאתי אושר, והכל תלוי בנסיבות ובסיבות הכתבות והידיעות העולות עם שחר ומסרבות לרדת בצאת הכוכבים; מהדהדות הן בנו ומשאירות חותם או צלקות רוויות בתקווה או יאוש -בהצלבה-, הכל תלוי! אפילו את הנעליים תליתי(חחח, הרגתי את עצמי מצחוק) … והנה שוב קמתי לחיים מבודח קלות ולו רק להמשיך בדברי הפתיחה בבלוג הבתולי הזה, יומן הרשת  בו אתם קוראים עתה מסכם את מחשבותי ודעותי בלבד.|. אז קדימה, מתחילים!

 תקשורת ופוליטיקה קטנה

ובכן ילדים, בעיון בבלוגים באתרים ובמאמרים של בני הקהילה האתיופית בישראל, מצאתי שיש הסכמה כמעט מקיר לקיר בעובדה שהתקשורת משפיעה ומעצבת את חיינו גם בעשור השני של המילניום, אמצעי המדיה השונים הנציחו את האתיופים בישראל כקבוצה קטנה המעוררת הדים רבים. בדברי ימיה בישראל זה מכבר חצי יובל הוזכרה וסוקרה הקהילה האתיופית בישראל בקו כמעט אחיד -על- מעשי האלימות הגוברים בקירבה,מסכנותה, פעריה בחינוך והדרתה משאר התלמידים בישראל, הבדליה התרבותים,זרות,מסתוריים,תמהוניים וכל כך שונים. נו הרי ברור שיהיו שונים – כי זה מה שמחפשים ומבליטים.

לפיכך, עולה הצורך לנסות להשפיע בכל הכוח לשינוי המגמה העומדת על כנה בתקשורת הישראלית על כל זרועתיה האלקטרונים והמודפסים; למרבה הצער 'מעבירת המידע' המציגה אותנו כקבע על דרך השלילה,מגכיחה במישרין ובעקיפין את בני הקהילה האתיופית בישראל וברוב הפתעה מוגכחים אנו הגם שתוכנם של הכתבות מבקשות לבשר לנו הישגים אינדיוידואלים בדבר חלוציות 'שיבטית' כזו או אחרת של בת או בן קהילתנו, דוגמאות לכך כפי שאתם יודעים ומכירים יש  למכביר. אולם, לדאבוננו חוטאים בסטריאוטיפיזציה בעיקר הכתבים הנמנים עמנו(?) : האחרונים מבלי-משים משמשים שופר למערכות דיכוי הפועלות מדי יום במרחב הארץ-ישראלי,ככאלה הם משמשים דוברות מצוינת לממסד. עבור ספק החדשות שמעסיק אותם אין זה משנה כלל וכלל  שפורסים הם הבל ולעיתים גם רעות רוח (רחמנא ליצלן), הללו בעלי השם המשולש תמיד נגישים לכל שואל, רושמים כל חיזיון לילה הזוי שחלמו }: מחדדים עפרונותיהם ומשרבטים קיטונות של שטויות המרוחים לנו בנייר העיתון או בצג המחשב באתרים הגדולים, מתוך כך הגולשים ו/או הקוראים זאת בעיתון מהנהנים ומאמצים את המידע כמו היו לתורה מסיני {&}צרכני החדשות מקבלים תמונה דרך עיניים עצלות,פוזלות ועייפות מחשבה. ממש הסברה גרועה … וזאת בעיה,אם לא הבעיה!  

אולי בעצם הם לא ה-(בעיה) יש כמובן את מי מאלו המאמץ לחיקו את האמרה 'כל דיל קרוקודיל': אתם תבחינו בהם בצעירותם מתרוצצים לכל עבר ומצהירים שבזה הרגע סיימו דיון סוער על תלמידים ממוצא אתיופי, תלמידים ששער המוסד החינוכי נסגר בפניהם ורק בשל צבע עורם ) : הפוליטיקאים הצעירים ממוצא אתיופי יבדו בפניכם סיפורי סבתא על ישיבות בהולות במשרד הזה ואצל ראש העיר הזה - תוכן השיחה בדוי- ולא המפגש עם אנשי השררה !  –שם - בחדרי חדרים כזיקיות הם רוקמים עתיד פוליטי באופוטוניסטיות שלא יודעת בושה, והדיל(?), חחח משמעו תשתוק ונהפוך אותך בבוא היום לקרוקודיל (שחור?): לעת עתה אנחנו רואים הרבה זיקיות ולטאות זקנות. לא תמצאו אותם אפילו כפרזנטורים לחברת    LaCost.

 

 סיפור קצרצר : תסביך המגפון והביצה שלעולם לא צעדה.

ישבתי בניחותא במפגש שאירגנה קבוצת עולים ותיקים באחת הערים הפזורות בארץ, שם התקהלו עשרות צעירים וצעירות (נו טוב ,אולי הגזמתי), כמו בהזדמנויות אחרות שנכחתי בהם השיח  נשאר סטטי ,נצמדים לאותם רטוריקות :קרי; אפליה בתקציבי העירייה, ההזנחה בשכונות, למה אין מועדון ? -  ילדנו והאכזבה מהם (מעניין שאותם אלו שכה התחברו לנושא 'ילדנו והאכזבה מהם' אחזו בסיום המפגש בקבוקי קרלסברג (תביא לי את הירוק (:  )  עד שעת סגירת המכולת %  .מכל מקום ~ אם תאמר לאלו שיש צורך לשנות דפוסי פעולה היישר הם מוציאים מבית מדרשם את מה שמכונה  'קוד מגילת העצמאות'  משמע יש גבול להתנגדות. וההתנגדות 'המוסכמת' (במסגרתה פועלים לרוב)  מתחילה ונגמרת כמו תמיד בהפגנה נחמדת: צעדה לכיוון העירייה  לשאול את העומד בראשה, למה ולמה (ולמה זה כך, שאלה ראשונה את אביהו שאל לה לה לה לה לה לה הלה – הודי חמודי ::שיר יפה , מכירים? )  אחר כך יושבים עם 'הכתובת' ומניחים שלא הבינו שום דבר, או לפחות משכנעים אותם שלא הבינו נכון ,בסיום הישיבה (נציגי העדה עומדים בד"כ) יורדים אנשי הבשורה במדרגות העירייה  מוציאים את המגפון לפרוש בפני ההמונים (במקרה הזה מדובר בקומץ)  את ההישגים: ראש העיר הבטיח ש ….  עוד השבוע נקיים ישיבת בירור ……  ואז שמעתי בפעם המיליון את הפתגם עם 'הביצה'  ֶקס בֶֶקס אְנקוּלַל בֶּאְגרוּ יְהֵַדל  @ מאז לא חזרתי לשם.

  * ברור לכולנו שההסכמים 'האתיופים' עם ראשי הערים זה בדיוק כמו לגנוב למישהו את הארנק המנופח שלו ולצפות ממנו לתודה על שקיבל מגנב ארנקו 20 שקל במתנה.

הפרד ומשול בעידן הרשתות החברתיות

נהיר ששום דבר מהנאמר לעיל לא חדש, בדיוק כמו רוב הדברים הפרושים לפנינו בעולם האתיופי הוירטואלי. וברשת האתיופית הזו יש עוד הרבה לאמר ומעט ל(כוון)עשות, יהיו הסיבות אשר יהיו, אין הצדקה ללוחמה אינטרנטית לבדה בזמן שהמגפוניסטים חוזרים ושבים לזעקות "אבא, אמא, די לגזענות" אומנם יוצאים לרחובות בצדק! אך רחוקים כמרחק מזרח ממערב התובנות שעולות השכם והערב מהכתוב במרחב הוירטואלי לבין מי שבפועל מייצגים אותנו במצעדי השיוויון כשמכשיר הרם- קול בידם . כן,כן הם מייצג אותנו [– ]
 
פאוזה קצרה 'יש בעיות' -  תוך כדי הקלדה שכני מעיין בדברים ומגיב (בלייב) לשורות האחרונות . וכך הוא אומר: "אדם כאינדיוידואל אחראי על מעשיו, היחיד אחראי לעצמו וכל השאר נדרשים לדאוג לעצמם-אין שום מדיניות מכוונת מי שירצה יגיע אפילו לירח"  ובלה בלה בלה (הוא ואתם לא באמת מאמינים לזה בהקשר ליהודי אתיופיה בישראל, התפיסה המזוכיסטית הזו נעלמה מהעולם וצר לנו ששכני ושכמותו מעדיפים לטמון את ראשם; צפיית חובה בתעשיית החינוך )
 
אחרי ההפרעה הקצרה הזו הבא נמשיכה ונסביר לשכננו מי הם מבשרי התקווה .
 
|| הקולות הביקורתיים העולים לאחרונה חדשות לבקרים הם הם הצוהר לתקווה . סוף סוף  נפער פתח והנה אלומת אור קורנת חודרת מבעד לאפילה ומאירה דרך  קיר האטימות,השליטה והאדנות ששלטו בנו ממסדית,ספרותית, רבנית וחברתית.   
עם זאת, דעו לכם מבקריה הגדולים של 'התעשיה האתיופית' שבשלב כזה או אחר הביקורת תשאר שם כמו טפט, צבעו חזק ובולט ככל שיהיה הוא עדיין ישאר טפט – מוכרחים להותיר התחמושת לזמן אמת ולהימנע מיריות לכל עבר – אולי ננצח בקרב אבל נפסיד במלחמה ועם אויבים כאלה אל תתפלאו שהללו יבזזו כל פיסת זהב ויעשוה כשלהם. המושכים בחוטים – (מושג ערטילאי בהקשרו, אבל אנחנו יודעים במי מדובר)  לא יאחרו לעודד אחרים החסרים עמוד שידרה להוביל מאבקים נגד גזענות, כך ללא בדיקה מעמיקה מאמינים המעודדים כי רוח ה' נחה עליהם  (( ואותם מחמדים (: מקורזלי השיער ירימו הדגל יצעדו לירושלים ויספרו לכל עובר ושב  שעשו בעבר מסע מפרך לעבר ירושלים,הם יגוללו זאת כזכרון פועם | את שהתרחש בארץ דוברי הסווהילית ואין זה משנה שבכלל עלו הם על כנפיי הג'מבו. לא ירחק היום ידידיי שהדברים הללו ירקמו עור וגידים, זה רק עניין של זמן... ולא !! זו לא נבואה, זה מבעבע מתחת לפני השטח עם אותה הגברת בשינוי תסרוקת  !!!  
 

לסיום

אלו שנהנו עד כה ממנעמי 'התעשיה האתיופית' שנים רבות בשלווה וברוגע ללא מפריע  –עבורם- גל הביקורת החדש הפרוש לפנינו בדפי האינטרנט הוא כ– סטירה מצלצלת ומשתקת [...]כתגובה לליטוף הלחי שקיבלנו מהם משך רבע מאה כשקוצי סברס הצבר בידם, והנה עתה רעדה פחד ובעתה אוחזת בהם. כעת נותר לבדוק (גם)דרכי פעולה נוספים  שירכבו על גל גדול יותר וישטפו עוד ועוד צעירים המחפשים רעיון להזדהות ולהיבנות איתו ויחד לצמוח.
 
באדיבות הבלוג של S H M A G L E
 

************************************

  
 
 
 
   תגובה : ל-מכתבה של האמא המודאגת  .
 יוני 2010 
 

הכותבת סוקרת את הסדרות והתוכניות המוגשות לנו ולילדנו בערוצי הטלויזיה השונים, מתוך דבריה ניתן להבין שהיא שולטת שליטה מוחלטת בכל המתרחש על המרקע. ולמה בעצם (אממממ...) ?  הכתבה

 

ערוצי הטלויזיה עלולים להיות חולאים רעים עבורנו ועבור ילדנו, בדיוק כפי שהם עשויים לספק לנו מקורות להעשרה וללימוד. הכל כמובן תלוי בראש ובראשונה בהורים ובתכנים שהם בוחרים לילדהם, יש כנראה (לפי דברי האנונימית) מגוון ערוצים שונים ומשונים הבאים עלינו לכלותנו – אך בניגוד לכך בל נשכח שעדיין משודרות תוכניות חינוכיות על גבי המסך (מי שיתאמץ ימצא גם ימצא).

ובימים טרופים אלו שאינך יודעת מי 'יבקר' בסלון ביתך אולי שווה לרכוש דיסק די וי די שבחרנו בקפידה.  פיסקה זו הוקלדו במידה והאנונימית  מתעקשת לנוון את הילדים מול המסך .

 

כאמא אני חושבת שייטב לו המסך המנוון ויחדול להידלק, טוב תעשי אם בשעות שהילדים בבית תפעילי אותם :: תציירי איתם , תשחקי איתם,תדברי איתם, תקשיבי להם !!!! תסעדו יחדיו, תצאו לטייל בלילות נעימים אלו, מקלחת הגונה, לספר להם סיפור  ונשיקת לילה טוב . יקירתי אם תבצעי את המטלות הללו כהוגן  אני מבטיחה לך באחריות שהם לא יחשפו לטלויזיה ובמשך הזמן אפילו יחלו לרכוש את ההרגלים המעוררי מחשבה הללו ולאמצם .

כהערת אגב,חשוב להדגיש  שאת הילדים כלל וכלל לא צריך לעניין שאבא או אמא עובדים שעות ע"ג שעות, הם זקוקים לאהבה, לאוזן קשבת, שנסביר מה מותר וממה להימנע בעולם הזה, מקצת הכלים שיקנו להם ביטחון; ובוודאי שהם משתוקקים לשחק איתנו, ובקיצור שנהיה ההורים שלהם (ולא כל מי שיש לו ילד הוא הורה ) !!!!

 

מכל האמור לעיל גם לאנונימית ושכמותה  יהיה זמן איכות לעצמה, מספיקה לך פחות רביצת מסך והנה לך זמן פנוי. אני מציעה לך באהבה רבה לנסות ולחשוב איך את מועילה לילדייך ולא איך הטלויזיה והרדיו מזיקים להם, רוצה לחסום את הערוצים הפוגעניים ? אז תתחילי להפעיל את הכישרון הגלום בך להקריב מעצמך למען ילדייך (כן וכן , הקרבה !!!!!). בנוסף לכך גם שום תירוץ של "עיסוק יתר" – משמע לימודים , עבודה וכו" לא בא - על / ב /  = (בחרי את המילה או האות הנכונה) חשבון/ם, עליך ועל בן זוגך ליטול חלק משמעותי בעיצוב דור העתיד ופחות לחשוב על חומריות יתר -- ולזכור שהעתיד זה עכשיו, העתיד זה הילדים .
 
 

 

לגבי "שעת השין" עוד טעות שלוקים בה כל כך הרבה הורים, צאו מכל ספרות הילדים ותתחילו לפעול (גם) לפי האינטואיציה שלכם, אז הילד ישן בשעה  שמונה עשרים וארבע דקות ועשר שניות, אז זה לא טוב ?  זה לא נכון ?. מה שעקרוני זה לא השעה שמונה אפס אפס אלא מהלך היום שלו. ויש גם ימים בהם חטאתם במשחק או בציור מעבר לזמן 'הקצוב'  מה טוב ומה יפה, או ערבים שהילד מסרב לסיים את הארוחה אז בוודאי שיש עיכוב, נכון שצריכה להיות מסגרת של זמן, אך עדיין זה לא צבא ואל לנו להתנהג כמפקדים אלא כהורים  לכן חשוב להיות גמישים (מעט) במגבלות הזמן אך לא לחרוג יתר על המידה .   

 

אני חייבת לציין בגאוה שדווקא הרבה מן האמהות  הצעירות שאני מכירה  יותר אחריות מהאנונימית שכתבה את המכתב. כאימא עליי לדאוג לחנך יחד עם בן-זוגי את הילדים ולא להשאיר את מטלת החינוך רק "לצבעים וקולות"  . די לנו שהורינו התקשו בחינוך הילדים בשל האתגרים החדשים בארץ חדשה, כיום אנו בוגרות, מבינות וחזקות מספיק להשריש לילדנו את הערכים מבית אבינו ואימנו בשילוב מדוד ומפוקח עם הערכים הטובים שנשארו מן הארץ הזו .

  

הערה :אין מכתב תגובה זה בא לחנך את האנונימית, אלא לבחון את דבריה מחדש  !!!

 
****************************

 

 

 
 
על כולנו מוטלת האחריות לזכור ולא לשכוח
 
מאת : דניאל אוריה
 מאי 2010
 
המסע של יהודי אתיופיה דרך סודאן הוא אחד המסעות ההיסטוריים,החשובים והמיוחדים של העם היהודי בכלל ושל הקהילה האתיופית בפרט.
במסע קשה זה על אדמה חמה ארורה שזורים כיסופים לארץ ציון, שאיפה לממש חלום ישן לעלות לירושלים, לבנות ולהיבנות בה ולהתאחד עם שאר קהילות ישראל בארץ הקודש.

יהודי אתיופיה שחלמו כל השנים לעלות לארץ הצליחו לברוח מאתיופיה במטרה להגיע לארץ ישראל.בשנים 1984-1978 החלו אנשי " ביתא ישראל" ביציאה המונית מן הכפרים באזור גונדר ותיגראי לעבר סודאן השמועה ש"הולכים לירושלים על ידי מנהיגי הקהילה " הביאה אלפים מעמנו לעזוב את בתיהם בחשכת לילה, ולצעוד בחשאי לעבר המדבר.
 
 

מעצב המדליה- אליאס יוסף



במדבר סודאן סבלו היהודים ממעשי שוד, רצח, אונס, רעב ומחלות. כ-4,000 מבני העדה נספו בניסיונם לעלות ל"ארץ ירושלים". רבים אף לא יכלו לקבור את יקיריהם בקבורה יהודית מפחד השודדים במדבר ומאימת השומרים הסודנים.

על כולנו מוטלת החובה לזכור ולא לשכוח שישנם אחים שנפלו במדברות סודאן ומנהיגי הקהילה אשר מצפים כי סיפור גבורתם יעבור מדור לדור כשאר סיפורי הגבורה של קהילות ישראל .

 
 
 

******************************************************************

 
רבין
 
מאת : דניאל אוריה
נובמבר 2009
לאורך כל שנותיי כאן בארץ תהיתי, מהי מקורה של האלימות הפוליטית. מה גורם לה ? מה מניע אנשים להפוך מיצורים תרבותיים נבונים ,ושקולים לרוצחים בדם קר ,ומתפרעים שמוכנים להקריב את חייהם ,למען מטרה פוליטית ,זו או אחרת? מדוע אנשים מחליטים לוותר על הדרכים הפוליטיות הרגילות, ולפנות לאמצעים אלימים.

האלימות הפוליטית נמצאת בכל מקום שיש בו פוליטיקה.
יגאל עמיר היה, ונשאר האדם שהצליח לגרום לרבים לחשוב כמה הפוליטיקה, ושינאת האדם בגלל השקפותיו ,יכולה להיות, הרסנית ,ופוגעת .
בימים אלה של ,חשבון נפש לזיכרון רה"מ יצחק רבין ז"ל אנו חייבים להכיר בצורך באיפוק, וקבלת השונה ,והאחר .
רצח ראש ממשלה בישראל ,הוא תקדים בחברה הישראלית, ועלייה מדרגה במפלס האלימות הגואה ,ויש צורך להלחם ללא פשרה בתופעה , האלימות מתחילה על רקע אידאולוגי מדיני , או על רקע תחושת קיפוח עדתי, או על רקע הקונפליקט שבין חרדים לחילונים, ועוד..
יש לחזק אירועים מהסוג טקס רבין, בהעברת מסר לאומה ,שאין קואליציה, ואופוזיציה בישראל ,טקס רבין יכול להיות מפלג , ואפילו מאחד אם כולם, יתאחדו סביבו ,ויעבירו מסר אחיד ותקיף "מלחמה נגד האלימות הפוליטית "
     
מדי שנה אנחנו פוקדים את כיכר רבין בתל אביב, או בשמה הקודם: כיכר מלכי ישראל היא כיכר העיריה המפורסמת ביותר בארץ ולא בכדי.
כמה מן הרגעים בציבוריות הישראלית ארעו בה. היא חרוטה בזכרונם של כולנו בעיקר בשל מה שהוא אולי האירוע הישראלי המלכד והמפלג ביותר בו בעת: רצח רבין.
נדמה שחלק כל כך גדול מהזכרון הקולקטיבי שלנו נמצא בכיכר הזו עד שלכל אזרח במדינה יש דעה לגביה, אוהבים אותה, שונאים אותה אבל מכירים בחשיבותה כסמל לאומי. פרנסי המקום ראו בחזונם כיכר שבה תוכל העיריה לקיים אירועים שונים נדמה שאיש לא תכנן את הפיכתה לסמל של הדמוקרטיה הישראלית, וודאי וודאי שלא עירית תל אביב .
רצח רבין בכיכר ,נתן לגיטמיות , והכרה ,בעיר ת"א, שמסמלת את מרכזה של החברה הישראלית - רבין ז"ל הינו דמות נערצת בקרב גדולי המדינה ,ובראשם ראשי ממשלותיה של מדינת ישראל, ובקרב מנהיגים יהודים בתפוצות, והעולם כולו.
הוא היה איש אשכולות ,ורב פעלים שפעל נמרצות תוך כדי זה שהוא, רואה את טובת המדינה לנגד עיניו, ונתן משמעות אמיתית למושג מנהיגות.יצחק רבין ז"ל אדם עתיר זכויות, ועתיר תפקידים וראוי יזכירו את פועלו, ותרומתו בכל שנה ושנה לדורות הבאים .
אני כבן הקהילה האתיופית ,יודע שיצחק רבין החל במשא ומתן עם ממשלת אתיופיה, להבאתם של יהודי אתיופיה , בתמורה לחלקי חילוף לצבא שישראל תספק להם. עם חילופי השלטון, ועליית הליכוד,מנחם בגין ז"ל המשיך במשא ומתן
תמיכתו ועזרתו הרבה ,של רבין מתבטאים באופנים וערוצים שונים שהרי בנוסף להשקעה הרבה בקידום הביטחון של תושבי המדינה ,אהבו אותו כאדם וכמצביע ,וכמנהיג ..

 

****************************************************
 

 

על ולדמן, פלדמן ואקלה   
מאת : hannibal ante portas
אוקטובר 2009
מישהו בדק למשל את הקשר של הרב מנחם ולדמן ויהודי אתיופיה, או איך הוא קשור לפלאשמורה? האם יש כאן התגייסות טהורה? איפה למשל מגיירים את הפלאשמורה, מי עומד בראש המכון הזה? בנוסף, מישהו שאל מה הקשר של מיכה פלדמן ליהודי אתיופיה? ומה פירושו "יועץ לענייני אתיופים"? למה יש כל כך הרבה יועצים ומומחים?

מישהו שאל את עצמו מי זו נגסט מנגשה? בשם מי היא פועלת בחו"ל? מי זה שלמה אקלה? מי זה שלמה מולה? מי זה אברהם נגוסה? רוני אקלה? ומה הקשר משפחתי שלהם? מה התפקיד שלהם? ומי זה רוני אקלה? ובכלל, למה כל פרויקט אתיופי קשור כמו שרשרת ביולוגית למשפחת אקלה?

אתיופים הם הדבר הכי רווחי שיש. לכן, כמה מהאתיופים החכמים האלה החליטו שבמקום לבקר את התנהגותם של הפלדמנים והוולדמנים, הם החליטו להשתתף בקניבליזם, "הסיפור האתיופי" כאמצעי לרווח אישי. כך קמו גופים דיקטטוריים שבראש הפירמידה שלהם עומד מישהו ממשפחת אקלה. אל גוף זה מסונפים תתי גופים שגם בראשם עומד אקלה וכך יש לנו שרשרת שלמה של גופים שבראשם עומדים אקלות. אני מניח שכאשר משפחת אקלה נפגשת בפסח יש מפגש של "התאחדות עולי אתיופיה בישראל". ככה סתם, מפגש משפחתי אחד יוצר מתוך עצמו גוף חדש. אין לי ספק שהארגון מכנף ציון, נולד במפגש משפחתי כזה.

אותי לא מפתיעים האמריקאים, העם הכי טיפש בעולם, שבכל נסיעה הם יוצאים מגדרם כאשר אתיופי בא ומספר להם סיפור אישי, בנוסח: "עברנו מאות מדבריות, הגענו לג'ונגל ושם ראינו אריות, תנים ובלה בלה בלה" את האמריקאים לא באמת מעניין שיש כולה שטח קטן של מדבר בגבול סודן אתיופיה, זה לא מעניין שבאותו סיפור לא יכולים להיות ג'ונגל ומדבר באותה נשימה, את האמריקאיים לא מעניין כלום- העיקר שאתיופי דובר ענגליז ועברית. העיקר שיספרו להם משהו, והם תמיד יגיבו בדרמטיות : "וואווו" - כאלה הם האמריקאים. מסתבר שרק הטימטום שולט בעולם (אני מקווה שאובמה קורץ מחומר אחר, לפחות לא כמו בוש). בקיצור, גוף כמו הפרויקט הלאומי יכול להתקיים רק בעולם אמריקאי ושאותו יינצלו באופן ציני הישראלים - פרנג'ים ואתיופים.


בחזרה למשפחת אקלה
האין דמוקרטיה במשפחת אקלה? שלמה כבר שנים במכון בהלצואו, רוני אקלה, עדיין באותה עמדה ונגסט מנגשה מזכירה תמיד את קאדפי, עשרות שנים בשלטון, מה קורה פה?

יודעים כיצד הסבירה ניגסט מנגשה את תופעת אקלה, שבכל הארגונים של הפרויקט הלאומי עומדים בני אקלה? היא השיבה : " מה לעשות שהמשפחה שלי מוצלחת". את צודקת ניגסט מנגשה - את חכמה ואנחנו מטומטמים, מטומטמים על כך שנותנים לזה יד. האדישות שלנו מאפשרת לכם להתקיים. רק טיפשות מביאה את הפרויקט הלאומי לבקש עזרה מהאתיופים (לצאת להפגנות) כדי שתוכלו לקבל משכורות עתק.
בושה, בושה ועוד הפעם בושה
.
 
************************************************************
 
כוחה של שפה 
מאת: אפרת ירדאי
ספטמבר 2009
שפה היא כלי יומיומי לביטוי ולעיתים אנו שוכחים כמה כוח יש לכלי הזה. בעזרת השפה אנו מבטאים את כל מי שאנחנו חוויות, רגשות ודעות. בכוחה של שפה לכונן סטריאוטיפים וסטיגמות כאשר חסרה מודעות. שפה היא גם כלי המאפשר לנו ללמוד על תרבות מסוימת , כך בשפת האינוויטים (אסקימואים) יש מספר דרכים לומר שלג, כאשר בעברית למשל יש מילה אחת לשלג. בדומה לכך בשפות אפריקאיות רבות המילה "לא" אינה קיימת, מכיוון שלא נהוג לסרב בפירוש אלא בדרכים עקיפות כביטוי לכבוד והימנעות מבוטות. בגלל הכוח שיש לשפה, הבנתי שאני, בתור אדם פרטי יכולה להשפיע באופן בו אני מתבטאת. לפיכך ניכסתי לעצמי מספר "עיוותי שפה" לכפארה על העוול שנעשה על ידי שימוש בשפה שוביניסטית ולבנה.
מרתין לותר קינג כבר הפנה אותנו למילון כשביקש מאיתנו לבדוק מה משמעות המילה שחור. במילון בתקופתו המילה שחור תורגמה בשלל מטאפורות שליליות בעליל. היום במילון אוקספורד המילה negro  מוגדרת ככושי, עם הערה בה כתוב : Be careful, this word is now considered offensive.
ישנם מילים שעברו התפתחות היסטורית ובהתאם להיסטוריה שונו ו\או הוצאו מהלקסיקון היות ודבקו אליהן קונוטציות שונות.במילון האמריקאי של ימינו יש כמה מילים וביטויים שנשארו כי הם עדיין שימושיים ואף תקינים פוליטית, מילים וביטויים כגון:
Black list  = רשימה שחורה
 Black magic = כישוף, מאגיה שחורה
 Black market= שוק שחור
 A black look= כועס זועף.
 כל אלה הם ביטויים שליליים, להבדיל מהצבע השחור, השימושים בצבע הלבן הם בהכרח חיוביים, ביהדות בדרך כלל לבן מזוהה עם טוהר וקדושה. ככל שהזמן עובר שימושים וביטויים אלו הופכים "אובייקטיביים" כאילו ירדו מן השמיים אל הארץ ולא הומצאו על ידי בני אדם (לבנים כמובן); היות ולא היינו שם כשהשפה הומצאה, נולדנו אל תוך מציאות בה השפה מתקיימת כדבר אובייקטיבי, נטול השפעות פוליטיות, היסטוריות וחברתיות.
אחת המילים שמבחינה אובייקטיבית היא שלילית היא המילה מולטי\ת, ששורשה הוא פרד =Mule . הפרד הוא בן כלאיים שנולד מהכלאה של סוס\ה וחמור\ה, הפרד מטבעו הוא חיה חזקה עם כוח סבל רב, אך אינו יכול להביא צאצאים. המילה מולטי\ת משמשת היום לבטא אדם שהוא תוצר של עירוב גזעים (בד"כ שחור ולבן). היות ולמילה זו אין קונוטציות שליליות וברוב המקרים יש לה קונוטציות חיוביות של אקזוטיות (במובן החיובי לא האנתרופולוגי) ויופי יוצא דופן, היא נשארה בלקסיקון התקין פוליטית ואף אני משתמשת בה. דוגמה נוספת היא המילה "ברברי" שבמקור הייתה נייטרלית ומשוייכת לעם שהתיישב בצפון אפריקה, עם הזמן בהתאם להקשרים חברתיים-פוליטיים המילה הזו הפכה לכינוי שלילי לאנשים "פרימיטיבים".
לפעמים אני שומעת א\נשים שמשתמשים בביטויים "לב שחור", "הומור שחור", "עבודה שחורה" ועוד כהנה וכהנה וזה די צורם לי, בייחוד כשמדובר בשחורים. כמו כן, מאוד רווחת הצורה בה נשים מדברות על עצמן בלשון זכר ולפעמים אני יוצאת מריכוז כי זה כל כך מפריע לי. גברים בדרך כלל, לא שמים לב לזה וברגע שמדברים לקבוצת גברים ונשים בלשון נקבה יש כמה זעקות שבר מצד גברים. ישנו סטנדרט שהוא גבר, לבן, מעמד בינוני וכל אישה שהיא בעצם לא גבר לא עומדת בסטנדרט הזה כמו גם שחורים ושחורות שלא יעמדו בסטנדרט הזה לעולם. צורות הדיבור האלה רווחות מאוד וחסרה המודעות לכוח שטמון בצורות הביטוי הללו. מתי בפעם האחרונה שמעתם\ן את המילים לכנה, בואנה, צאנה? אלו מילים שכבר לא קיימות בשפה שלנו, המילים האלו בתהליך הכחדה.
הבעיה נעוצה בשפה בה משתמשים בפוליטיקה, בספרות, בתקשורת ובמרחבים ציבוריים ברי השפעה, אלו משפיעים על האופן בו אנו מתבטאים. השפה הראויה בעניי נמצאת בדרך כלל במרחבים פמיניסטיים או אפריקניסטיים (שכמובן אינם בנמצא בארצנו) וחבל שכך, כיוון שזהו לא עניין לנשים, שחורים או ערבים, זהו עניין חברתי כולל. כמו גם ההיסטוריה המשפיעה על משמעויות של מילים, המצב החברתי משפיע לא פחות, כך המילה כושי במרחבים חברתיים שונים תקבל משמעות אחרת. משמעויות של מילים כמו גם נורמות חברתיות משתנות עם השנים והשינוי שלהם תלוי בהקשר החברתי-פוליטי.
עלינו להבין שהשפה כמו גם התרבות, ההיסטוריה הכתובה והנורמות החברתיות, הן תוצר אנושי ולא תורה מסיני. לכן עלינו לבחון את הדברים היות ואלו, נובעים מאינטרסים אנושיים, וכמו שאומרים בארצנו "הכל פוליטיקה".
אל לנו להיתמם אלא לחשוב באופן ביקורתי ולקחת את הדברים בע"מ, יש לנו את הכח  בעזרת השפה לשנות משמעויות ולגרום לאנשים להבין שלהתבטאויות דוגמת "עבודה שחורה" יש השלכות על תפיסת העולם שלנו, על ההבנה ששחור הוא בהכרח הרע , ששחור הוא באופן אוטומטי שלילי. אז אנא מכם, קחו את המילים שלכם ברצינות.
 
*******************************************************************
 
 
 
 
 זמן להתעוררות
 
 מאת :  udalit44  
ספטמבר 2009
 
ההתעוררות לגבי היהודים השחורים בקהילה הישראלית היא תוצר של הניסיון לחקות את ארה"ב, למצוא להם את ה"כושי" ברחוב הישראלי. משכבשה המוסיקה השחורה את היבשת הרחוקה,וחצתה גבולות בסיוע התקשורת הגלובלית שהביאה את המוסיקה השחורה לטרייד עולימי , אוכלוסיית ה'צברים' החלו לקלוע שערותיהם בצמות, ולטבול את ראשם בנוסחה מבחילה לשזירת רסטות בראשיהם. פיתאום השיער הליפה הפך לאופנתי, והתרבות האפרו-אמרקאית הגיעה גם למעדונים ישראלים בארץ- מעדונים שבהם השחור הישראלי לא עובר את סף הכניסה, אך שחורי העור מהארצות השונות,מתקבלים בברכה ואף מנשקים את רגליהם בניסיון לחקותם. מתלבשים כמו ראפרים עונדים שרשרות חנק שמקורם בתרבות הבילינג-בלינק של השחורים ממדינת החסות שלנו הרי היא ארה"ב. ומה חדש בארה"ב- מה הטרייד החדש? אווו ארה"ב השכילה וקיבלה את האדם השחור בעוד דרגה. ארה"ב של המאה הזאת הביאה לנשיא השחור הראשון. מה עושים בישראל- מחפשים להדמות לארה"ב... אל תתלהבי כ"כ הם לא יקבלו אדם שחור לנשיאות או לרשות הממשלה, שכן אפילו לראשות העיר עוד לא הצלחנו להגיע(בקושי סגנית עיר, ולכמה חברי כנסת). יקח עוד מאה שנה שיחול אצלנו שינוי מהותי כזה-שהרי זה פחות או יותר מס' השנים שהביא לשינוי בארה"ב והרי הישראלי מנסה לחקותה בכל דרך אפשרית- כולל התמהמהות.
 
אני מאמינה שאם היה רץ (לרשות הממשלה בישראל)שחור שהוא לא אתיופי בשנת הבחירות המקבילה לאובמה,היו לו סיכויי הצלחה גבוהים, אם לא לקחת את הבחירות בתנופה אזי להגיע לפחות ל-40% קולות. על אף שהוא לא אזרח בעל יכולת הצבעה או זכות להתמודד, ובתנאי שלא יהיה יהודי ממוצא אתיופי.
 
האם אנחנו שקי האיגרוף של הרחוב הישראלי- אנחנו לא מתקבלים בה-בועטים בנו בכל הזדמנות מרגע נחיתתנו פה בארץ-אנחנו נוחים וטובים רק לצורך השוואה- "אני אוהב אתכם האתיופים יותר מ...", או לצורך הסוואה- יצירת תפאורה של הראלם בתפאורה הישראלית-ואפילו לא- זה מזכיר לי סיפור של חבר שלי-שמראהו כשל העובדים הזרים פה בארץ, אשר הצטלם לפני מס' שנים לקטע בסרט בו הצטרכו אנשים כהה עור-הוא הצטלם עם מכר שחור מהקהילה של העובדים השחורים, לקראת סיום יום הצילומים, חברי שהיה דובר העברית מבין שניהם ניגש לברר בגין התשלומים, מאחר שעברית הייתה שגורה בפיו עוזר הבמאי שאל למוצאו חברי ענה שהוא ממוצא אתיופי- לא טוב אמר העוזר והם פתחו ביום צילומים חדש ללא חברי מהמוצא האתיופי.
 
עצוב אבל זה המציאות- הם רואים אותנו בני העדה- דרך התרבות האפרו-אמרקאית-או כל דבר שחור אחר או המסמל שחור- כמו מוש בין ארי- אך לא מוכנים לקבל את מה שאנחנו באמת- ואת תרבותינו- שהרי ביום ההצדעה הזה אם תרשי לי לנחש מוש בין ארי- לא היה היחיד שלא קשור לתמונה- והיו הרבה אומנים שמייצגים את התרבות השחורה-כפי שהיה בתוכנית בערוץ 24 בה הביאו אומנים אפרקאים ואת הכושים העיבריים להופיע  באולפן בשידור חי כחימום לשלמה מולה ואף ציפו ממנו לתת הסברים על ההופעה- מצחיק?עצוב!
 
לא שאלת את עצמך- מדוע לייצוג שחור בפירסומות- לוקחים רק את העובדים הזרים ולא את בני העדה(רק מעטים מאוד אם בכלל וזה רק בפירסומות של הסוכנות היהודית למודעות ל,עולים- ומה לעשות בינתיים אין שחורים אחרים הטוענים לכתר), האם אין שחקנים/ת בשורותינו, או דוגמנים/ת, או כאלה הניגשים לסוכניות בכדי להתחיל דרכם כניצבים.
 
אבל אל דאגה אנחנו בדרך הנכונה כי זו הפעם הראשונה שאנחנו מקבלים הכרה שלא במסגרת הסיגד-אלא הופעה חיה שפתוחה גם לציבור הישראלי- אנחנו צרכים לנצל את ההזדמנות לחשוף את עצמינו כפי שאנחנו- ולא לבכות על אשר היה- לדאוג שהגחלת תשאר ולא תעלם מהמודעות הציבורית -לנצל את הזמן לשיפור איכות חיינו-לנצל את הבמה להשמיע את קולנו למה שנדרש לנו בכדי להשתלב-ולדרוש, ולא לאבד את המומינטום בגלל שזה הזמן להשתפך על מה שהיה כי כך איבדנו את יכולת ההכרעה בועידה בפרשת הדם מרוב דמעות לא ראינו מה הועידה עשתה- וטרם ייבשנו דמעותינו הועדה גוללה את האבן על פינו.אנחנו צרכים להשאר במודעות הציבורית ולא לתת שישתיקו אותנו עד לפרשה הבאה.אלא לקדם את האינטרס הקהילתי, ואינטרס הלאומי שלנו כמדינה.
 
************************************************************************
   
 
 
 
מאמר דיעה מאת צחי אורקו    
 ספטמבר 2009
ההד התקשורתי שנוצר סביב אי קבלת תלמידים לבתי הספר בארץ, ושוב בגזרת פתח תקוה, מקומם מאוד. השמת התלמידים כבני ערובה לשינוי מדיניות היא מעשה נפשע של בתי הספר המדוברים וזה כבר הפך למחלה כרונית ואמצעי לחליבת כספים ממשלתיים.
 
מטבע הדברים הנושא נמצא תחת סיקור תקשורתי מסיבי. כנראה, נקעה גם נפשם של אנשי התקשורת מההתעלמות, ומחוסר הטיפול השורשי של ממשלות ישראל לדורותיהן, שכספי ציבור משמשים לדיכוי של ילדים קטנים רק משום שהם בצבע הלא נכון.
 
לנוכח זאת אני מבקש לדון בהשלכות התודעתיות שיש לסיקור עיתונאי מסוג זהו הדבר הבולט ביותר הוא שימושי הלשון בהקשר זה. 
 
בכל הכותרות הראשיות העיתונאים והעורכים משתמשים בביטויים כגון "תלמידים אתיופים"  או "אפליית האתיופים", ובטעות, אפשר לחשוב כי אנחנו לא בישראל, וכי מדובר בכתבת חוץ על מערכת החינוך האתיופית באתיופיה. חשוב לזכור כי מדובר באזרחים ישראלים לכל דבר ועניין. תלמידים אלו הם תושבי ישראל ובהמשך אף יגנו על גבולותיה. על כן ראוי לתת תשומת לב בשימושי לשון בסיקור העניין כדי לא להוסיף על הצלקות שכבר ממלא נוצרו בנפשם הצעירה לאור דחייתם ממוסדות החינוך. לאלה המתעקשים לציין את מוצאם עדיף להשתמש במונח 'ישראלים ממוצא אתיופי'.
 
להגדרות יש משקל לא מבוטל והשפעה על הקוראים, ובמיוחד על הטוקבקיסטים. אלה האחרונים,הם למעשה המראה של החברה הישראלית ורצוי שלא להקל ראש בעניין. יש להם אפשרות לשפוך דיו אלקטרוני מלא בשנאה בשם האנונימיות. תחת הכינוי 'אורי מנתניה' השמיים, או במקרה הטוב העורך, הם הגבול.
 
הצורך להגיב בעד ונגד הפך כבר לעניין ישראלי. כולם מומחים. וכל עוד הקהילה האתיופית בישראל היא אחת הקבוצות המתוקשרות ביותר, האצבע הופכת קלה על ההדק. מן הרגע שישנה ידיעה בדבר קבוצה זו בתקשורת, המילים "אתיופי", "אתיופים" או "אתיופית" הן המרכזיות בחדשה העיתונאית. כמעט כל מי שראה אי פעם אנשים העונים לתארים אלו, מחליט לספר לכל עולם ואשתו על חוויותיו השכונתיות מלפני שלושים שנה, רשמים סטודנטיאלים, או סתם פגישות אקראיות באוטובוס. המגיבים הם תמיד מספרים יודעי-כל, גם אם רק בזה הרגע התקיים המפגש הראשון עם האדם האקזוטי והשונה שנחת בארצנו, סליחה, בארצו.
 
המדרון חלקלק -  וככל שיחזרו על אותן מילים מספר רב של פעמים כך תיצרב בתודעת הקורא תמונה שונה בתכלית מזו שבמציאות וחוזר חלילה. האם להתייחס למגיבי הכתבות והמאמרים ברצינות? – לרוב כן, זה כנראה המקום היחיד בו אנשים מרשים לעצמם, באופן פרדוקסאלי, לומר את האמת שלהם בלי מסכות.
 
מקבץ הכתבות והתקריות של מדכאים בישראל, הן כהמשך לקולות אלו שנשמעים בקרב הטוקבקיסטים, שהגיבו על כתבות אודות נהג אוטובוס, מנהלי בתי ספר, אברך, אנשי שררה דוגמת שופטים, שכל חטאיהם הוצמדו למילה 'אתיופים'. לעיתים הם מוצגים כקורבנות תמימים של ממש, שבסך הכל קילל והשפיל נוסעת, לא קיבלו תלמידים לבית הספר, דרס קופאית, שפטו בהתנשאות ובפטרונות על בסיס ארץ מוצא... וזה כבר הפך לעניין יומיומי של ממש.
 
בואו נשאל משהו אחר לגמרי. מהן האלטרנטיבות הקיימות בחברה הישראלית?

האם אנחנו "האתיופים" מתחמקים משירות צבאי, ממילואים ומשירות לאומי ?
האם יש בקרבנו משפחות פשע ואנחנו סוחטים קבוצות ואזרחים תמימים ?
האם אנחנו חוזרים למולדתנו, לאחר שקיבלנו סל קליטה  ובנוסף לזה גם משמיצים אותה ?
האם אנחנו מצטרפים לכתותו קבוצות ניאו נאציות, בזים לדגל, ליהדות ולעם ישראל ?
האם אנחנו לא מספיק נאמנים למדינה, למוסדותיה ולערכים היהודיים?
 
רבות הן הקבוצות שפועלות כך ובכל זאת יש מי שבחברה הישראלית מחבק את הקבוצות הללו. בינתיים, בזמן שאנשי הארגונים החברתיים, עסקנים ופוליטיקאים נחפזים לחבקם, קבוצה בישראל קיימת שמשום מה כל אזרח שלישי מרשה לעצמו לבזותה כל אימת שמתחשק לו. יוצאי אתיופיה בישראל הפכו ממש לשק החבטות של אזרחי המדינה.
 
מה לעזאזל לא בסדר? הייתכן שציבור גדול נוטש מאבק כנגד שחיתות במסדרונות בית המשפט? אי תקינות במערכת החינוך הם בעורקיו של כל הורה בישראל, מדוע אתם לא מצטרפים למחאה ולדרישה לצדק חברתי. איפה השמאל שכל כך חרד לזכויות אזרח?
 
צדק, ענווה, כבוד אנושי, אמון, אהבה, ויושר הם ערכי מוסר הנטועים עמוק בעם היהודי, אבל רבים נטשו יסודות אלו. רבים בזים לעקרונות אלו בשם הקידמה המדומיינת, בעוד אנו, יוצאי אתיופיה, חונכנו ומחנכים על פיהם.
 
צחי אורקו     מנהל את פורום יוצאי אתיופיה YNET-וחבר בקבוצת מל"א (מישהו לחשוב איתו) מטעם האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
 
 
 
 
 
 
******
 
 
dj ,dj אתיופי,dj,אהבה,אהבה חתונה,אירוע,אירועים,אירועים חתונה,אמהרית,ארגון חתונה,ארוע,ארועים,אתיופי,אתיופית,ביתא ישראל,אתיופיה בארץ,אתיופיה מוזיקה,אתיופיה מוסיקה,אתיופיות,אתיופים,אתיופית,אתר,אתר אתיופי,אתרים,בר מצוה,בר מצווה,בר-מצווה
מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |