בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ
הקיסר היילה סלאסי
הנאום בחבר הלאומים יוני 1936

אני, היילה סילאסי הראשון, קיסר אתיופיה, נמצא כאן היום כדי לטעון שצדק מגיע לאנשיי, ולהבטיח את העזרה שהובטחה לו לפני שמונה חודשים, כשחמישים אומות הצהירו שהתוקפנות בוצעה ע"י הפרה של הסכמים בין לאומיים

אין תקדים לראש ממשלה שמדבר בעצמו באסיפה זו. אך אין גם תקדים לעם שנהיה קורבן לכזה חוסר צדק ונמצא כרגע בסכנה של כניעה לתוקפו. גם לעולם לא הייתה דוגמא של ממשלה כלשהיא שהולכת לקראת השמדה שיטתית של עם כלשהוא ע"י אמצעים ברברים, תוך כדי הפרה של רוב ההבטחות הטקסיות שנעשו ע"י האומות של העולם שאומרות שלא יהיה שימוש ברעל האכזרי של גזים רעילים כנגד אנשים חפים מפשע. בכדי להגן על עם שנלחם על עצמאותו העתיקה ראש האימפריה אתיופית בא לג'נבה, בכדי למלאות את החובה הנעלה, אחרי שהוא עצמו נלחם בראש צבאותיו.
אני מתפלל לבורא הכל יכול שהוא יחסוך מן האומות את הסבל הנורא שנגרם לעמי, אותו סבל שהמנהיגים שמלווים אותי כאן נחרדו להיות עדים לו זוהי חובתי ליידע את הממשלות שנאספו כאן בג'נבה, אלה שאחראיות לחיים של מיליוני גברים, נשים וילדים, לגבי ההסכנה הקטלנית שמאיימת עליהם, ע"י כך שאני יתאר להם את הגורל שאתיופיה סבלה ממנו. לא רק על הלוחמים ממשלת איטליה פתחה במלחמה. יותר מכל היא תקפה אוכלוסיות רחוקות מאוד מלהיות עוינות, בכדי להשליט טרור ולחסלם.

בהתחלה, לקראת סוף 1935, מטוסים אילטקים הטילו על צבאותיי פצצות של גס מדמיע. השפעותיהן היו רק קלות. החיילים למדו להתפזר, מחכים עד שהרוח תפזר את הגזים הרעילים. המטוסים האיטלקים אז עברו לגז חרדל. חביות של נוזל הוטלו על קבוצות חמושות. אך אמצעי זה גם לא היה יעיל; הנוזל השפיע רק על כמה חיילים, והחביות על הקרקע היוו בעצמם הזהרה לחיילים ולאכלוסיה מן הסכנה. זה היה בזמן שהמבצעים לכתר את מקלה קרו שהפיקוד האיטלקי, פוחד מתבוסה, הלך לקראת פעולה, שעכשיו זהו תפקיד להוקיע אותה מן העולם. מרססים מיוחדים הורכבו על מטוסים כך שיוכלו לאדות, מעל אזורים רחבים של טריטוריה, גשם עדין של מוות. קבוצות של 9,15,18 מטוסים באו אחד אחרי השני כך שערפל שהופק מהם נהייה יריעה מתמשכת. כך היה שמסוף ינואר 1936,חיילים, נשים, ילדים, בקר, נהרות, אגמים ואזורי מרעה הורטבו עם הגשם הקטלני הזה. בכדי להרוג בשיטתיות את כל היצורים החיים, בכדי להרעיל ביתר וודאות את המים ואזורי המרעה, המפקדה האיטלקית פקדה את מטוסיה לעבור שוב ושוב. זו הייתה השיטה הראשית ללוחמה שלהם

חורבן וטרור 
המשמעות של ברבריות מורכבת מהבאת חורבן וטרור אל האזורים הכי צפופים באוכלוסיה, הנקודות הכי רחוקות מזירת הקרב. המטרה הייתה להפיץ פחד ומוות על חלק גדול מהטריטוריה של אתיופיה
.  הטקטיקות הנוראות האלו הצליחו. אנשים וחיות מתו. הגשם הקטלני שנפל מן המטוסים גרם לכל אלו שבאו במגע איתו לעוף מצומקים מכאב. כל אלה ששתו מן המים המורעלים או שאכלו אוכל נגוע גם נכנעו לסבל הנורא. בעשרות אלפים, הקורבנות של גז החרדל האיטלקי נפלו. על מנת להוקיע מן העולם המתורבת את העינויים שנגרמו לעם האתיופי, הייתי נחוש בדעתי לבוא לג'נבה. אף אחד חוץ ממני וחברי האמיצים לנשק לא יכל להביא לחבר הלאומים את ההוכחה הבלתי ניתנת להכחישה.

הבקשות של נציגי שפנו אל חבר הלאומים נותרו ללא מענה; לא התייחסו אל נציגי. זוהי הסיבה שאני החלטתי לבוא בעצמי להיות עד כנגד הפשע שמבוצע על עמי ובכדי לתת לאירופה אזהרה לגבי האבדון שמחכה לה, אם היא תחליט להשתחוות לפני המעשה שנעשה.

האם זה הכרחי להזכיר לאסיפה את השלבים השונים של הדרמה האתיופית ? למעלה מ20 שנה, או כיורש העצר או כעוצר של האימפריה או כקיסר, לעולם לא הפסקתי להשתמש בכל מאמצי בכדי להביא למדינתי את התועלות של תרבות, ובמיוחד לבסס יחסי שכנות טובים עם כוחות שכנים. הצלחתי במיוחד לסכם עם איטליה את הסכם החברות של 1928, שאסר במפורש את השימוש של כוח נשק, בכל סיבה שהיא, כתחליף לכח נשק ולחץ היה פיוס ותיווך, דבר שעליו אומות מתורבתות ביססו סדר עולמי

מדינה מאוחדת יותר 
בדוח של החמישי לאוקטובר 1935, וודעת השלשה עשר הכירה במאמצי ובתוצאה שהשגתי. הממשלה חשבה שהכניסה של אתיופיה לחבר הלאומים, בנוסף לערבות של שמירה על הגינות טריטוריאלית ועצמאות שלה, תעזור לה להגיעה לרמה גבוהה יותר של תרבות. זה לא נראה שבאתיופיה היום יש יותר חוסר סדר וחוסר ביטחון מאשר ב1923. לעומת זאת, המדינה יותר מאוחדת ומצייתים לכח המרכזי יותר.

הייתי משיג תוצאות יותר גדולות בשביל העם שלי אם הממשלה האיטלקית לא הייתה שמה בדרכי כל מכשול אפשרי, הממשלה שעוררה מרד וחימשה את המורדים. באמת הממשלה הרומאית, כמו שהיא הצהירה בפתיחות היום, לא חדלה להתכונן לכיבוש של אתיופיה. הסכמי החברות שהיא חתמה איתי לא היו כנים, מטרתם היחידה הייתה להחביא את כוונתם האמיתית ממני. הממשלה האיטלקית מצהירה שבמשך 14 שנים היא התכוננה לכיבוש העכשווי. היא לכן מצהירה היום שכשאר היא תמכה בכניסה של אתיופיה לחבר הלאומים ב1923, כשהיא סיכמה את הסכמי החברות ב1928, כשהיא חתמה בחוזה של פריז שמוציא מחוץ לחוק מלחמה, היא רימתה את כל העולם. לממשלה האתיופית, בהסכמים חגיגיים אלו, ניתנו הבטחות נוספות של ביטחון שיאפשר לה להשיג עוד התפתחות על הדרך הספציפית של רפורמה שעליה היא שמה את מטרתה ושלה היא הקדישה את כל כוחה ואת כל ליבה.
 
תקרית הוואל-וואל בדצמבר 1934, פגעה כי כמכת ברק. ההתגרות האיטלקית הייתה ברורה ולא היססתי לפנות לחבר הלאומים. מצבי היה כמו בתנאים של ההסכם של 1928, העקרונות של האמנה, והפצרתי את התהליך של פיוס ותיווך. לצערה של אתיופיה זה היה הזמן שבו ממשלה מסוימת חשבה שהמצב האירופאי הפך את את הצורך לשלום עם איטליה, חיוני בכל מחיר. המחיר ששולם היה הנטישה של העצמאות האתיופית לתאווה של הממשלה האיטלקית. הסכם סודי זה, שנוגד את התחייביות של האמנה, הפעיל השפעה רבה על מהלך האירועים. אתיופיה והעולם כולו סבלו ועדיין סובלים היום מההשלכות ההרסניות שלו. ההפרה הזאת של האמנה הייתה הראשון מבין רבות. מרגישה שהיא מעודדת במדיניותה כנגד אתיופיה, הממשלה הרומאית התכוננה למלחמה בקדחנות, חושבת שהלחץ המרוכז שהתחיל לפעול על הממשלה האתיופית אולי לא יצליח לגבור על ההתנגדות של אנשי לשליטה איטלקית. הזמן הגיע, לכן כל סוגי המכשולים הושמו בדרך עם המטרה לעצור את התהליך של פיוס ותיווך. כל מיני סוגים של מכשולים הושמו בדרך של תהליך זה. ממשלות ניסו למנוע מהממשלה האתיופית למצוא מתווכים מבין מדינותיהן: כאשר בית דין לפשרה א הוקם, לחץ הופעל כך שפסיקה לצד איטליה תינתן.  כל זה היה לשווה: המתווכים, אשר שניהם מהם היו פקידים איטלקים, נאלצו להכיר פה אחד שבתקרית וואל-וואל, כמו בתקריות שבאו לאחר מכן, שום אחריות בין לאומית לא יוחסה לאתיופיה

מאמצי שלום
לאחר פסיקה זו, הממשלה האתיופית חשבה בכנות שעידן של יחסי חברות עם איטליה אולי יפתח. בנאמנות הצעתי את ידי לממשלה הרומאית. האסיפה יודעה ע"י הדוח של ודעת ה13, בתאריך החמישי לאוקטובר 1935, בפרטים של האירועים שקרו אחרי חודש דצמבר 1934 ועד השלישי לאוקטובר 1935

יהיה די בכך שאני יצטט כמה מן המסקנות של דוח זה מספרים 24,25 ו26"התזכיר האיטלקי(מכיל את התלונות של איטליה) הונח על שולחן המועצה ברביעי לספטמבר 1935, בעוד שהבקשה הראשונה של אתיופיה למועצה נעשתה בארבע עשר לדצמבר 1934. בזמן שבין שני התעריכים האלו, הממשלה האיטלקית התנגדה להתייחסות לשאלה ע"י המועצה בטענה שהנוהל המתאים היחיד היה זה שסופק להסכם האתיופי-איטלקי של 1928. במשך כל הזמן הזה, יתר על כך, שליחת חיילים איטלקים למזרח אפריקה הומשך. משלוחים אלו של חיילים הוצגו למועצה ע"י הממשלה האיטלקית כחיוניים להגנה של המושבות שהועמדו בסכנה ע"י ההכנות של אתיופיה
.

אתיופיה לעומת זאת, משכה תשומת לב להודעות הרשמיות של איטליה שלפי דעתם, לא השאירו ספק לכוונות העויינות של הממשלה האיטלקית .  מתחילת ריב זה, הממשלה האתיופית חיפשה את יישוב המחלוקת בדרכי שלום. היא פנתה לנוהלים של האמנה.  הממשלה האיטלקית רצתה להיצמד רק לנוהלים של ההסכם האתיופי-איטלקי של 1928, הממשלה האתיופית הסכימה. הוצהר שתמיד יובצעו בנאמנות החלטות התיווך אפילו אם ההחלטה היא כנגדך.הוסכם שהשאלה על בעלות וואל-וואל לא תבוצע עם מתווכים בגלל שהממשלה האיטלקית לא הסכימה לדבר זה. לכן המועצה נתבקשה לשלוח משגיחים נטרלים שאם יבקשו ייעצו לגבי כל חקירה שהמועצה אולי תחליט.

ויכוח וואל-וואל יושב ע"י תיווך, אך הממשלה האיטלקית הגישה את תזכירה המפורט למועצה, אשר תמך בטענה לחופש פעולה. התזכיר טען שמקרה כמו אתיופיה לא יכול לייושב ע"י האמצעים שאמנה מציעה.  הוצהר ש"כיוון ששאלה זו משפיעה על עניין חיוני ובעל חשיבות עליונה לביטחון איטליה והתרבות הוועדה תיכשל התפקידה הבסיסי ביותר, אם היא לא תפסיק אחת ולתמיד לבטוח באתיופיה, ותשמור כל זכות לפעול בכל האמצעים שאולי יהפכו להכרחיים לאיטליה כדי להבטיח את ביטחון המושבות ולשמור על האינטרסים שלה.
 
האמנה הופרה
וודעת השלשה עשר, המועצה, והאסיפה אימצו בפה אחד את ההמסקנה שהממשלה האיטלקית הפרה את האמנה ושהיא נמצאת במצב של תוקפנות. לא היססתי להכריז שאיני חפץ במלחמה, שדבר זה נכפה עלי, ושאני יאבק אך ורק למען עצמאות ושלמות עמי, ושבמאבק זה הייתי המגן של המטרה של כל המדינות הקטנות אשר נחשפות לתעוות הבצע של שכניהן החזקות.

באוקטובר 1935. 52 המדינות אשר מקשיבות לי היום נתנו לי את ההבטחה שהתוקף לא ינצח, שמשאבי האמנה ינוצלו כדי להבטיח את שליטת הצודק ואת המפלה של אלימות.  אני מבקש מ52 המדינות לא לשכוח היום את המדיניות שאיתה הם התחילו לפני 8 חודשים, ואת האמונה שעליה הדרכתי את התנגדות אנשי כנגד התוקף שאותו הם גינו לעולם. למרות הנחיתות הנשקים שלי, החוסר המוחלט במטוסים, ארטילריה, תחמושת, שירותי ביתי חולים, ביטחוני בחבר הלאומים היה שלם. חשבתי שזה יהיה בלתי אפשרי ש52 מדינות, כולל את המדינה החזקה בעולם יבוסו ע"י אויב אחד. סומך על אמונה עקב הסכמים, לא הכנתי שום הכנות למלחמה וכך גם המקרה עם כמה מכמה מדינות קטנות באירופה.

כשהסכנה נהייה דחופה יותר, כשאני מודע לאחריותי לעמי, במהלך ששת החודשים הראשונים של 1935 ניסיתי להשיג כח צבאי. ממשלות רבות הצהירו חרם כדי למנוע ממני לעשות את זה, בעוד שלממשלה האיטלקית ניתנו כל האמצעים לעבור את תעלת סואץ ללא הפסקה וללא מחאה, חיילים, נשקים או תחמושת.

להתכונן למלחמה
בשלישי לאוקטובר 1935 החיילים האיטלקים פלשו לטריטוריה שלי. כמה שעות לאחר מכן הוצאתי צו של גיוס כללי. ברצוני לשמור על השלום, עשיתי כדוגמת המדינות הגדולות של אירופה בערב המלחמה הגדולה, גרמתי לחיילי לסגת 30 קילומטרים כדי לבטל כל סיבה להתגרות.

המלחמה התרחשה בתנאים רעים שהנחתי לפני האסיפה. במאבק הלא צודק בין מדינה השולטת יותר מ 42 מיליון תושבים, בעלת כסף, תעשיה ואמצעים טכנולוגים אשר אפשרו לה ליצור כמויות אין סופית של נשקי מוות, ובצד שני עם קטן של 12 מיליון איש, בלי נשק, בלי משאבים כשיש לצידה רק את הצדק של מטרתה שלה ואת הבטחת חבר הלאומים. איזה עזרה אמיתית ניתנה לאתיופיה ע"י 52 המדינות אשר הכריזו שהממשלה הרומאית אשמה בהפרת האמנה ואשר לקחו על עצמם את המשימה למנוע מן התוקף לנצח? האם כל אחד מחברי המדינות, כמו שהייתה חובתו לעשות במוסריות לפי החתימה על הוספת סעיף 15 של האמנה, התייחס לתוקף כאל מישהו אשר הצהיר מלחמה אישית כנגד עצמו? הנחתי את כל תקוותי בהוצאה לפועל של התחייבויות אלו. ביטחוני אושר ע"י ההצהרות החוזרות ונשנות שנעשו ע"י המועצה לגבי העובדה שתוקפנות לא תתקבל בברכה וכוח יגיע לסופו כאשר יאולץ להשתחוות לפני הנכון.

בדצמבר 1935 המועצה הבהירה שרגשותיה נמצאים בהרמוניה עם רגשות מיליוני האנשים, בכל חלקי העולם, אשר מחו נגד ההצעה לשסע את אתיופיה. נאמר רבות שהעימות בין חבר הלאומים והממשלה האיטלקית לא היה פשוט, ובגלל זה אני אישית סירבתי לכל ההצאות שיהיו לתועלתי האישית שנעשו ע"י הממשלה האיטלקית, אם רק הייתי בוגד באנשי ובאמנה של חבר הלאומים. הגנתי על המטרה של כל העמים הקטנים שאוימו עם מתקפה.

ההבטחות
מה נהיה עם ההבטחות שנעשו לי באוקטובר 1935? ציינתי בצער אך ללא הפתעה, ששלושה כוחות לא נתנו כל ערך להתחיבותם לאמנה. קישרם עם איטליה דחפו אותם לסרב לקחת כל אמצעי שהוא בכדי לעצור את התקיפה האיטלקית. להפך, זאת הייתה אכזבה עמוקה לי ללמוד שגישה של ממשלה מסוימת אשר, בשעה שהיא מצהירה על קשריה המצפוניים לאמנה, ניצלה את כל משאביה כדי למנוע את שמירתה. מתי שכל אמצעי אשר היה יכול להיות יעיל במהירות הוצע, תירוצים שונים הומצאו בכדי לדחות אפילו את התחשבות באמצעי זה. האם ההסכמים הסודיים של ינאור 1935, סיפקו בשביל מכשולים אלו
?

הממשלה האתיופית לעולם לא ציפתה שממשלות אחרות ישפכו את דם חייליהן כדי להגן על האמנה כאשר האינטרסים האישיים המיידים לא הונחו על כף המאזניים. הלוחמים האתיופים ביקשו רק את האמצעים להגן על עצמם. במקרים רבים ביקשתי עזרה כלכלית בשביל לקנות נשק, העזרה זו דחתה אותי ללא הפסק. מה אם כך, בפועל, המשמעות של סעיף 16 של האמנה ושל הגנה קיבוצית?

בפועל, השימוש של הממשלה האתיופית במסילת הברזל מג'יבוטי לאדיס אבבה היה אמצעי מסוכן להעביר נשק לכוחות האתיופים. כרגע זה האמצעי העיקרי, אם לא היחיד של אספקה לצבאות הכיבוש האיטלקים. חוקי הנטרליות היו אמורים לאסור על משלוחים לכוחות האיטלקים אך אין אפילו נטרליות כיוון שסעיף 16 שם על כתפיו של כל אחד מחברי חבר הלאומים את האחריות לא להישאר נטרלי אלא לבוא לא לעזרתו של התוקף אלא הקורבן של התקיפה. האם האמנה כובדה? האם היום מכבדים אותה?
סוף סוף נעשתה הצהרה בפרלמנטים שלהם, ע"י ממשלות של כוחות מסוימים, בינהם החברים ברי ההשפעה הגדולה ביותר בחבר הלאומים, מכיוון שהתוקף הצליח לכבוש חלק גדול מהטריטוריה האתיופית הם הציעו לא להמשיך בביצוע של כל אמצעי כלכלי או כספי שיכול היה להיות מוחלט כנגד הממשלה האיטלקית. אלה הן הנסיבות אשר בהם הממשלה ארגנטינאית והאסיפה של חבר הלאומים בחרו לשקול את המצב שנוצר ע"י התקיפה האיטלקית. אני טוען שהבעיה שמוצגת לאסיפה היום היא אחת הרבה יותר רחבה. זה לא רק שאלה של יישוב התקיפה האיטלקית
 
חבר הלאומים תחת איום
זה ביטחון קיבוצי: זה עצם הקיום של חבר הלאומים. זה הביטחון שכל מדינה תיהיה בחוזים בינלאומיים. זה הערך של ההבטחות שניתנו למדינות הקטנות שכבודן ועצמאותן תכובד ותובטח. זה העיקרון של שיוויון של מדינות מצד אחד או אחרת החובה שהושמה על כתפי הכוחות הקטנים לקבל את כבלי השיעבוד. במילה, זה המורל הבינלאומי שנמצא על כף המאזניים. האם החתימות שצורפו להסכם תקפים רק כל עוד לכוחות החותמים יש אינטרסט ישיר, מיידי, ואישי שמעורב?

שום שנינות יכולה לשנות את הבעיה או להזיז את עמדת הדיון. בכל הכנות אני מגיש את השיקולים האלה לאסיפה. בזמן העמי מאוימים בהשמדה, כאשר התמיכה של חבר הלאומים יכולה להדוף את המכה הסופית, האם יורשה לי לדבר עם כנות מלאה, בלי התאפקות, בכל הישירות כמו שנדרש ע"י חוק השיוויון בין חברי חבר הלאומים?
מלבד ממלכת האל אין שום מדינה על כדור הארץ שהיא עליונה לאחרת. במקרה שממשלה חזקה תגלה שהיא יכול להרוס עם חלש בלי עונש, אז זאת השעה של העם החלש לפנות לחבר הלאומים שיתן את שיפוטו בכל גילוי הלב.    ה' וההיסטוריה יזכור את שיפוטכם.

 
עזרה נדחתה
שמעתי שהוצהר שהסנרציות הלא ראויות שהוחלו לא השיגו את מטרתם, בשום זמן, תחת שום נסיבות, יוכלו סנקציות שהיו לא ראויות בכוונה תחילה, שהוחלו בצורה רעה בכוונה תחילה, לעצור תוקף. זה לא מקרה של אי אפשריות לעצור תוקף אלא מקרה של סירוב לעצור תוקף. כאשר אתיופיה ביקשה ומבקשת שינתן לה סיוע כלכלי, האם זה אמצעי שהיה בלתי אפשרי לביצוע? כאשר סיוע כלכלי של חבר הלאומים ניתן, אפילו בזמן שלום, לשתי מדינות ובדיוק לשתי מדינות אשר סירבו להפעיל סנקציות כנגד התוקף?

הממשלה האיטלקית ניצבת עם עברות מרובות של כל ההסכמים הבינלאומים שאסרו על שימוש בנשק, והשימוש בשיטות לוחמה ברבריות, זוהי חובתי הכואבת לשים לב היוזמה היום נלקחה במטרה לפעיל סנקציות.
האם יוזמה זו לא אומרת שבפועל שאתיופיה תינטש לתוקפה? באותו ערב של היום שבו אני אמור לעשות מאמצים עילאיים בהגנה על עמי כנגד אסיפה זו, האם יוזמה זו לא גוזלת מאתיופיה את אחד מהסיכויים האחרונים שלה להצליח להשיג את התמיכה שהובטחה ע"י חבר המדינות? האם זו ההדרכה שחבר הלאומים וכל אחד מחברי המדינות צריכים לצפות לה מהכוחות הגדולים שהם תובעים את זכותם וחובתם להנחות את הפעולה של חבר הלאומים?

האסיפה שלכם ללא ספק הניחה את ההצעות לעשות רפורמות לאמנה ולהפוך את ההבטחה של ביטחון קיבוצי ליותר יעיל. האם האמנה צריכה שינוי? איזה ערך יש להתחייביות אם הרצון לשמור אותם חסר? זה המוסר הבינלאומי שנמצא על כף המאזניים ולא הסעיפים של האמנה. בשם העם האתיופי, חבר בחבר הלאומים, אני מבקש מן האסיפה לקחת את כל האמצעים היאים בכדי לכבד את האמנה. אני מחדש את מחאתי כנגד ההפרה של ההסכמים שלהם העם האתיופי הופל קורבן. אני מצהיר בפני העולם כולו שהקיסר, הממשלה והעם האתיופי לא ישתחוו בפני כוח, שהם שומרים על טענותיהם שהם ישתמשו בכל אמצעי בכוחם בכדי להבטיח את הניצחון של הצודק והכבוד של האמנה.

אני שואל 52 אומות, שנתנו לעם האתיופי הבטחה לעזור להם להילחם כנגד תוקף, מה הן מוכנות לעשות למען אתיופיה? והכוחות הגדולים שהבטיחו את ערבות של ביטחון קיבוצי למדינות הקטנות שעל כתפיהן נופל האיום שיום אחד הם אולי יסבלו מגורלה של אתיופיה, איזה אמצעים אתם מתכוונים לנקוט?

נציגים של העולם, באתי לג'נבה לעשות, בניכם, את החובה הכואבת ביותר של ראש מדינה. איזה תשובה אני יקח בחזרה לעמי?

הוד מעלתו היילה סאלסי הראשון
גנב'ה שוויץ יוני 1936




מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |